בולוטין נ' קצוב

פסק דין

בפני תביעה לחיוב הנתבע בתשלום סך של 229,781 ₪, סכום אשר לפי הנטען נטל הנתבע שלא כדין מהתובע בשנים 1999 – 2004. תביעה זו הוגשה ביום 12.9.2012 וכטענה מקדמית העלה הנתבע בכתב ההגנה את טענת ההתיישנות. טענה זו עומדת במוקד פסק הדין.

העובדות הרלוונטיות

התובע נולד בשנת 1980 והוא נכד של המנוחה סופיה טרקטינסקי ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר נפטרה ביום 13.7.03. הנתבע היה בן זוגה של המנוחה במשך כ- 20 שנה.

לטענת התובע, במהלך חיי המנוחה היו לו יחסים קרובים עם הנתבע, יחסים כשל נכד וסב. בשנת 1998, או בסמוך לכך, פתח התובע חשבון בבנק מזרחי-טפחות בסניף בת-ים, חשבון מספר 141619 (להלן: "החשבון"). התובע העניק לנתבע ייפוי כוח לפעול בחשבון ואף מסר לנתבע כרטיס "כספומט" המאפשר לפעול בחשבון.

לפי הנטען בכתב התביעה, בין השנים 1998 – 2002 שירת התובע בצה"ל כטכנאי שיניים ובמקביל עבד במשרה חלקית בחברת הדפסות גרפיות בע"מ – פריגרף (להלן: "פריגרף"). באותם שנים היה התובע טרוד בעיסוקיו ולכן מסר לנתבע כספים שקבל מעבודתו או מאימו ובקש מהנתבע לדאוג שאלו יופקדו בחשבון.

כעבור שנים נתגלעו מחלוקות בין התובע לנתבע ואף התבררה ביניהם תביעה בבית המשפט. במהלך בירור אותה תביעה, הועברו לתובע, על פי צו מיום 14.1.10, דפי חשבון בנק מחשבון התובע ומחשבון הנתבע. מעיון בתדפיסים אלו הסתבר לתובע כי במקום להפקיד את משכורתו של התובע מעבודתו בפריגרף לחשבון התובע, הפקיד הנתבע את המשכורות לחשבונו שלו, של הנתבע. התובע מונה את המשכורות שקבל מאז משכורת אוגוסט 1998 ועד משכורת חדש ינואר 2002 (סה"כ 42 חודשים) וטוען כי 38 מהמשכורות שקבל בחדשים אלו הועברו לחשבון הנתבע במקום לחשבונו שלו, בסכום כולל של 91,402 ₪ (בערכי קרן).

ממשיך התובע וטוען בכתב התביעה כי בנוסף לכך משך הנתבע כספים מחשבון התובע תוך שימוש בכרטיס הכספומט שקבל. גם בטענה זו מונה התובע אחת לאחת כל משיכה שנעשתה, כולל מועד וסכום, החל מיום 13.12.02 ועד 15.10.04, ובסך הכל 28 משיכות בסכום כולל של 34,000 ₪ (בערכי קרן).

התובע עותר לפיכך בכתב התביעה לחיוב הנתבע בהשבת הסכומים הללו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. התביעה, כאמור, הוגשה ביום 12.9.2012.

בכתב ההגנה, מאשר הנתבע את קרבתו לתובע ואף מאשר שהיה מיופה כח בחשבון התובע וכי ברשותו היה כרטיס "כספומט" באמצעותו רשאי היה למשוך כספים מהחשבון. הנתבע מכחיש מכל וכל את הטענה לפיה נטל, בלא ידיעת התובע, את שכרו של התובע וטוען כי בתקופה הרלוונטית התגוררו בני המשפחה ביחד והכנסות כולם, כולל של הנתבע, נועדו להוצאות המחייה. הנתבע אף מכחיש נטילת כספים מחשבון התובע ומציין כי כלל לא ניתן לדעת מי זה שמשך את הכספים באמצעות כרטיס "כספומט".

לטענת הנתבע, מאז פטירת המנוחה מנהלים נגדו התובע ואימו של התובע מערכה משפטית ותביעה זו הינה חלק ממערכה זו.

טענת ההתיישנות

בכתב ההגנה העלה הנתבע כטענה מקדמית את טענת ההתיישנות.

לטענת הנתבע, לא ניתן להבין מדוע נזכר התובע להעלות רק כעת טענות לאירועים שהתרחשו לפני שנים רבות, ובמצב זה אין כלל באפשרות הנתבע לאתר ראיות ביחס לעובדות הנטענות בתביעה.

במהלך קדם המשפט שהתנהל ביום 23.4.13 חזר הנתבע על טענתו המקדמית וניתנה לתובע ארכה להגיש את תגובתו לטענה. בתגובתו, חוזר התובע על הטענה שגילה את מעשי הנתבע רק ביום 14.1.10 שלכן רק אז החל מירוץ ההתיישנות. התובע שב ומדגיש כי היה צעיר וחסר ניסיון ונתן אמון מלא בנתבע אותו ראה כסב, שלכן לא חשד שימעל באמונו ולא בדק בדקדקנות את יתרת כספו בחשבון.

דיון

כאשר מתבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, נקודת המוצא היא שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות. כאשר הבירור העובדתי-ראייתי בתביעה גופה עשוי להשליך על אופן ההכרעה בסוגיית ההתיישנות, שאלת ההתיישנות לא תידון כטענת סף. בעניין נשוא תביעה זו, תתברר טענת ההתיישנות בהנחה שכל העבודות להן טוען התובע בכתב התביעה – נכונות. טענת ההתיישנות תתברר גם בשים לב להלכה שלפיה סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות מצריך זהירות מרובה תוך מתן משקל לזכות החוקתית של הגישה לערכאות.

בהתאם לסעיף 5 בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), תקופת ההתיישנות בתביעה שאיננה במקרקעין הינה 7 שנים. תביעה אשר הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות מאז נולדה עילת התביעה עלולה להידחות עקב זאת.

בתיק זה, לפי האמור בכתב התביעה, מתבססת התביעה על כספים שלפי הנטען נטל הנתבע מהתובע החל מיום 17.9.98 ועד 15.10.04. מניין 7 השנים מאז המועד המאוחר יותר הנקוב בכתב התביעה חלף ביום 15.10.11. התביעה הוגשה ביום 12.9.12 כך שעל פני הדברים – חלפה תקופת ההתיישנות בטרם הוגשה התביעה.

עם זאת, לפי הנטען בכתב התביעה ובתגובת התובע לבקשה לדחיית התביעה בטענת ההתיישנות, התביעה מתבססת על טענת "תרמית והונאה" שלכן, לפי סעיף 7 בחוק ההתיישנות, החל מרוץ ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית לתובע וכן יש להחיל את הוראות סעיף 8 בחוק ההתיישנות שלפיו במצב של התיישנות שלא מדעת תחל תקופת ההתיישנות ביום בו נודעו העובדות לתובע.