בוכובזה(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

נגד העורר הוגש כתב אישום בביהמ"ש השלום ובו מיוחסות לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן שבוצעו על פי הנטען ביום 24.2.10.

עבירה ראשונה בוצעה בשעה 18:40 ואז עפ"י הנטען מכר העורר ביחד עם אחר שלוש אצבעות חשיש תמורת 300 ₪ למי שפעלה כסוכנת משטרתית.

כחצי שעה לאחר מכן מכרו העורר וחברו הנ"ל לסוכנת ארבע טבליות סם מסוג אם.די.אי.וי תמורת 300 ₪.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעוצרו עד לתום ההליכים.

ביום 4.7.10 נעתר ביהמ"ש השלום לבקשת המדינה ולא קיבל המלצת שירות המבחן לשקול שילובו של העורר במסגרות טיפוליות של גמילה.

על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

בפתח הערר טוען ב"כ העורר כי חומר החקירה אינו עולה כדי ראיות לכאורה שכן על פי טענתו, עסקאות הסמים נשוא כתב האישום בוצעו על ידי בן דודו של העורר, העורר עצמו רק נכח במקום ולא לקח בכך חלק.

עיינתי בחומר החקירה, ובהודעות הסוכנת המשטרתית ומסקנתי מהרשום שם הינה כי נוכחות העורר, ביחד עם חברו ועם הסוכנת באותה המכונית בעת ביצוע העסקאות, רחוקה מאוד על פני הדברים מלהיות פאסיבית. על פי הודעת הסוכנת העורר היה מעורב אישית בקבלת כספי העסקה, היה מעורב בהכוונת המכונית למקום ביצוע העסקה, בהמתנה לחברו שיעלה להביא את הסמים ובמרכיבים נוספים אחרים של העסקאות עצמן.

די בכך כדי לבסס תשתית לכאורית של ראיות להוכחת המיוחס לעורר.

בנוסף, המדובר באדם שהורשע בעברו בעבירות של תיווך וסחר בסם ובעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, והמוכחות לכאורה, תלוי היה ועומד כנגדו מאסר מותנה בן 12 חודשים שהינו בר הפעלה אם יורשע.

כמו כן, ובמקביל להליכי כתב האישום קמא תלוי ועומד כנגד העורר דנן הליך פלילי מקביל אשר גם בו הוא מואשם בעבירות סחר בסמים.

הנה כי כן, לצד עצם המסוכנות הנודעת לסוחרי סם הרי שבמקרה דנן מתווספת לכך גם המסוכנות הנקודתית נוכח עברו של העורר ונוכח העובדה שלא נרתע מביצוע עבירות הסחר המיוחסות לו לכאורה גם שעה שמאסר על תנאי בר הפעלה מרחף מעליו.

ב"כ העורר מוסיף וטוען כי בכתבי אישום אחרים שהוגשו נגד צעירה בגין עבירות סחר עם אותה הסוכנת, שוחררה אותה הצעירה בתנאי שחרור בערובה ועל כן אין הצדקה לתוצאה לפיה העורר דנן נעצר ואילו היא שוחררה.

איני מוצא במסגרת דברים זו משום הפלייה המצדיקה התערבות בהחלטה קמה.

ראשית, לא הובאו בפני מלוא הנתונים בענין הנאשמת האחרת, לרבות גילה, עברה הקודם או נסיבות אישיות אחרות שמטבע הדברים אינם בפני.

אין המדובר בנאשמים באותו כתב אישום או באותו האירוע ועל כן החומר המשווה לצורך בחינת טענת ההפלייה איננו מספק ומטבע הדברים מעורר תמיהה.

טענה נוספת שנטענה על ידי ב"כ העורר מתייחסת להחלטה לעצור את העורר על אף שבתסקיר מעצר, בתיק המקביל בו עומד העורר לדין בעבירות של סחר בסמים, מצוייה המלצה לפתוח בהליך טיפולי.

בפסיקה ענפה נפסק לא אחת, כי השלב, בדרך כלל לבחון הליכי גמילה וטיפול איננו בשלב המעצר ובמיוחד שעה שמדובר בנאשם שטרם החל כלל בטיפולים שכאלה.

איני מוצא סיבה כלשהי לסטות מכלל זה בענין העורר דנן.