בוכבזה נתן נ' כל העמק והגליל ואח'

החלטה

1.בפני שתי בקשות שהגיש התובע. בבקשתו הראשונה ביקש התובע, כי אשקול לפסול עצמי מלדון בתיק לאור החלטתי בבקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר סיכומים.

התובע טען, כי באותה החלטה כבר הובעה דעתי כי סיכויי התביעה קלושים.

בנוסף, טען התובע, כי הנתבעת 1 אינה אישיות משפטית וכי מס' זהות של הנתבע 2 אינו ידוע ולפיכך, אין להעביר את חלקם בהוצאות שנפסקו.

באשר לחלקו של נתבע 3 בהוצאות, טען התובע, כי בטרם בוטל פסק הדין,נשלח לב"כ הנתבעים שיק בסכום שליש מהסך שנפסק שם ואשר היה זהה לסכום ההוצאות שנפסק בהחלטתי.

בבקשתו השנייה ומאחר שבקשתו הראשונה הועברה לתגובה, הודיע התובע כי הוא חוזר בו מבקשת הפסילה. לעניין טענתו לאישיותם המשפטית של נתבעים 1-2, הפנה התובע בבקשתו לבקשות קודמות ולהחלטות קודמות, שניתנו בתיק.

2.הנתבעים טענו, כי התובע הוא שתבע את הנתבעים 1 ו-2 ולכן, לא יכול להישמע בטענה כי אינם זכאים להוצאות שנפסקו. הנתבעים הוסיפו כי גם לו היה מבקש התובע למוחקם מכתב התביעה, היה עליו לשלם הוצאותיהם.

עוד טענו הנתבעים, כי טענות התובע בעניין כבר נדחו ע"י כב' השופטת סמסון אשר דנה בתיק וכי התובע בחר לצטט רק חלק מההחלטה מיום 5/6/11. כן הפנו הנתבעים להחלטת כב' השופטת סמסון מיום 11/2/09.

הנתבעים טענו, כי התובע עשה דין לעצמו ולאחר מתן פסק הדין שלח המחאה בסכום העומד על שליש בלבד מההוצאות שנפסקו ולפיכך, ההמחאה נשלחה אליו בחזרה.

לעניין הבקשה לפסילת שופט ממנה חזר התובע, טענו הנתבעים כי אין הליך במסגרתו מתבקש ביה"מ "לשקול" לפסול עצמו והבקשה נועדה "להפחיד" את ביה"מ. לגופם של דברים נטען, כי אין בבקשה ממש שכן מחובתו של ביה"מ הייתה להתייחס בהכרעתו לסיכויי ההליך.

3.בתשובתו לתגובת הנתבעים, טען התובע בין היתר, כי התגובה הוגשה באיחור ולכן על ביה"מ לא להתייחס לאמור בה. התובע שב והפנה לבקשות קודמות שהוגשו לתיק. התובע טען, כי הנתבעים 1 ו-2 אינם מיוצגים ואילו הנתבע 3 כבר קיבל באמצעות בא כוחו, את הסכום שנפסק לו.

דיון

4.ראשית, אציין, כי תגובת הנתבעים לא הוגשה באיחור ומכל מקום מאחר שהמועד להגשת התגובה נקבע ע"י ביה"מ ואין צורך, לפיכך, בטעמים מיוחדים להארכתו, הרי גם אילו הייתה מוגשת באיחור של יום, כטענת התובע, היה מקום להאריך המועד עד לקבלתה בפועל.

כאמור, התגובה הוגשה במועד שכן אישור המסירה היחיד המצוי בתיק מצביע על מסירת החלטתי מיום 18/1/12 לנתבעים, רק ביום 26/1/12 (לגבי ההחלטה מיום 23/1/12 טרם חזר אישור המסירה,אין לדעת מתי הומצאה ולכן לגביה בודאי שלא ניתן לקבוע כי התגובה הוגשה באיחור).

אמנם בבקשתו מיום 26/2/12 טען התובע, כי המציא את הבקשות בעקבות פניית הנתבעים עוד קודם לכן, אך בניגוד לאמור בבקשתו, לא צורפו אליה אישורי מסירה. מכל מקום, ברור כי את ההחלטה מיום 23/2/12, לא יכול היה התובע להמציא, עוד בטרם ניתנה.

גם אם אתייחס למועד מסירת ההחלטה ביחס לבקשה הראשונה, אשר כעולה מאישור המסירה כאמור היה ביום 26/1/12, הרי שהמועד להמצאת התגובה היה עד ליום 15/2/12 -המועד בו הוגשה התגובה. יצוין, כי התגובה הובאה בפני ביום זה שכן מבדיקה במערכת הממוחשבת של פרטי ההחלטה שניתנה על ידי באותו יום, עולה כי אכן ניתנה ביום 15/2/12 בשעות הערב ולא למחרת, כפי שטען התובע בתשובתו.

עוד אציין כי מבדיקה במערכת הממוחשבת עולה כי התגובה הומצאה ישירות למערכת ולא באמצעות הפקס (לפיכך, לא חלה הוראת תקנה 497א ,המוחלת מכוח תקנה 497ב לעניין פקס שנשלח לאחר השעה 13:30) ויש לראותה כמוגשת ביום בו הוגשה לתיק בפועל-15.2.12. לפיכך התגובה הוגשה במועד.

5.הבקשה לפסילת שופט – התובע חזר בו מבקשתו בעניין ולכן התייתר הצורך לדון בה.

יחד עם זאת, מאחר שהועלתה הטענה, ולאור אופייה, אני מוצאת להתייחס אליה:

ע"פ סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 – "שופט לא ישב בדין אם מצא מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".