בויראת ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון ואח'

פסק דין

זו עתירה מינהלית שעניינה הפקעת חלק מחלקה 1 בגוש 12155 באום אל פחם (להלן: "החלקה") לשם סלילת דרך מס' 7 לפי תוכנית מתאר ענ/299, שהודעה על אישורה פורסמה בילקוט פרסומים מספר 5939 מיום 6.4.09 (להלן: "דרך מס' 7" ו-"תוכנית המתאר").

הסעדים המבוקשים בעתירה

1.העותרים מבקשים בעתירתם להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטלו ההודעות שפרסמה משיבה 1 (להלן: "הוועדה המקומית") לפי סעיפים 5, 7 ו- 19 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") בנוגע להפקעה; מדוע לא תבוטל החלטת משיבים 1-2 להפקיע את החלקה, שהתקבלה ללא דיון בטענות העותרים; מדוע לא תקיים הוועדה המקומית דיון בטענות העותרים כנגד ההפקעה ותקבל החלטה מנומקת בטענותיהם; מדוע לא תיזום הוועדה המקומית הליך לאישור שימוש חורג לפי פרק ז' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") למבנה המשמש כמחסן ומצוי בתוואי דרך מס' 7; מדוע לא תבוטל החלטת משיבה 3 (להלן: "העירייה") לסלול את דרך מס' 7 לפני ההכרעה בתוכנית החלופית המפורטת שערכו העותרים לביטול הדרך (סעיפים 1-4 לעתירה המינהלית המתוקנת). כעולה מרשיצמת סעדים אלה, חלקם עוסקים בהפקעה, וחלקם עוסקים בהתנגדות לתוכנית. בהבחנה זו עוד אעסוק להלן.

עיקרי העובדות וההליכים עד כה

2.המערערים אינם רשומים כבעלי הזכויות בחלקה, והם מחזיקים בה, לטענתם, מכוח ירושה מאביהם המנוח (נסח הטאבו- נספח 1 לעתירה).

3.על פי תוכנית המתאר, יועד שטח מהחלקה לדרך גישה ציבורית, דרך מס' 7, שתוביל לבתיהם של משיבים 5-7 (להלן גם: "השטח המיועד"). העותרים, טענו שדרך מס' 7 שהוצעה בתוכנית המתאר, עולה על חלק מבית המגורים של עותר 1 ועל מחסן חקלאי, ומסמנת אותם להריסה. על כן, התנגדו בשעתו לתוכנית האמורה, אך התנגדותם נדחתה על ידי ועדת המשנה להתנגדויות בוועדה המחוזית לתכנון ובניה, ותוכנית המתאר אושרה.

4.בעקבות זאת הגיש עותר 2 עתירה מינהלית (תיק עת"מ 4440/07) שנידונה בפני כב' השופט קיסרי. ביום 7.7.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכם המפורט בהודעה המוסכמת, לה הייתה צד גם הוועדה המחוזית (להלן: "הסכם הפשרה"), לפיו פתוחה בפני עותר 2 האפשרות לפעול על פי דין ו"להגיש תוכנית מפורטת על מנת למצוא פתרון לעניין שבעטיו הוגשה העתירה. התוכנית תיבחן על ידי המשיבה מבלי שהדבר יתפרש להתחייבות מצידה ו/או הסכמה לאמצה. על העותר לנקוט בשקידה ראויה על מנת לקדם כל פתרון תכנוני שבו הוא חפץ" (נספח 4 לעתירה).

5.העותרים לא הגישו תוכנית מפורטת, וביום 17.1.12, בהתבסס על תוכנית המתאר ומתוקף סמכותה של משיבה 1 (להלן: "הוועדה המקומית"), הודיעה הוועדה המקומית על כוונתה להפקיע את השטח המיועד מבעלי החלקה לצרכי ציבור וקניית חזקה בה. ההודעה פורסמה בילקוט הפרסומים מספר 6362, עמ' 2021 מיום 17.1.12. חודש לאחר מכן, ביום 27.2.12, פנתה העירייה לעותרים בדרישה למסירת החזקה בשטח המיועד (נספח 5 לעתירה).

6.עוד לפני כן, ביום 22.11.11, הנפיקה הוועדה המקומית לעירייה היתר בנייה מס' 20110800 לביצוע העבודות להכשרת דרך מס' 7 (נספח ב' לתשובה לעתירה מטעם משיבים 1-2, להלן: "היתר הבנייה"). על אף קבלת היתר הבנייה, דחתה העירייה את פניותיהם של משיבים 5-7 ונמנעה מביצוע העבודות, באומרה שהיא עושה כן עקב התנגדות המערערים, בעלי הזכויות בחלקה שעליה אמורה להיסלל דרך הגישה, מהם הופקע השטח המיועד לדרך. נוכח תשובתה זו של העירייה והימנעותה מביצוע העבודות, הגישו משיבים 5-7 עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (עת"מ (חי') 45801-09-12, ולהלן: "העתירה הראשונה").

7.ביום 18.7.13 ניתן פסק הדין בעתירה הראשונה. בית המשפט (השופטת י' וילנר) הורה לעירייה לסלול דרך גישה לבתיהם של משיבים 5-7 על פי היתר הבנייה. לאחר מתן פסק הדין בעתירה הראשונה, ביום 27.8.13, הגישו העותרים, שלא היו בעלי הדין בעתירה הראשונה, עתירה (עת"מ (חי') 40330-08-13, ולהלן: "העתירה השנייה"), בה עתרו לכך שהעירייה תימנע מסלילת הדרך בחלקה (נספח 10ב' לעתירה).

8.במסגרת הדיון בעתירה השנייה, הגיעו כל בעלי הדין להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 2.9.13 בפני השופט קיסרי (נספח 10ג' לעתירה), לפיה יוגש ערעור על פסק הדין בעתירה הראשונה, מן הטעם שהיה צורך לצרף כמשיבים לעתירה הראשונה את בעלי הזכויות במקרקעין שעליהם אמורה להיסלל דרך הגישה. כן הוסכם על דעת כל בעלי הדין, שבמידה והערעור יתקבל, פסק הדין בעתירה הראשונה יבוטל, והדיון בעתירה הראשונה ישוב לבית המשפט, שיישמע אף את טענות בעלי הזכויות במקרקעין שעליהם אמורה להיסלל הדרך, הם העותרים.

9.ביום 6.10.13 הורה ביהמ"ש העליון, בעע"ם 6148/13 עיריית אום אלפחם נ' אלבויראת, על ביטול פסק הדין בעתירה הראשונה והשבת ההליך לבימ"ש קמא, כאמור בהסדר הפשרה (נספח 10ד' לעתירה). לפיכך, התקיים ביום 11.12.13 דיון בפני כב' השופטת וילנר, בסופו הורה בין השאר בית המשפט לוועדה המקומית להמציא תגובתה לטענה שהעלו העותרים לפיה טרם הושלמו הליכי ההפקעה, וממילא לא ניתן להוציא היתר בניה לסלילת הדרך וההיתר שהוצא אינו חוקי (נספח 11 לעתירה).

10.לאחר שהוגשו טיעוני הצדדים ונדונו, ניתן פסק דין נוסף בעתירה הראשונה ביום 23.1.14 (נספח ו' לכתב התשובה מטעם משיבים 5-7). בפסק הדין קבעה השופטת וילנר, שהוברר בפניה שהליך הפקעת השטח המיועד הושלם, ואין כל מניעה חוקית לבצע את עבודות פריצת הדרך הנדונה, כפי שנקבע למעשה עוד במסגרת פסק הדין בעתירה הראשונה. כן הובהר, שהדרך החליפית שהוצעה אינה נותנת מענה הולם לנגישות משיבים 5-7 לבתיהם. אשר על כן, משהוכח פעם נוספת שניתנו כל האישורים לביצוע עבודות הסלילה והכשרת הדרך הנדונה, הורתה השופטת וילנר שנימוקי פסק הדין בעתירה הראשונה שבוטל, קביעותיו, ממצאיו ומסקנותיו, יהוו חלק בלתי נפרד מהחלטתה. העתירה הראשונה התקבלה, שוב, ובית המשפט הורה לעירייה לפעול למילוי תנאי היתר הבנייה לביצוע העבודות הנדונות תוך 30 יום.

11.עוד נקבע בפסק הדין מיום 23.1.14, שטענות העותרים כנגד עצם הפקעת השטח המיועד, וכן יתר טענותיהם כנגד הוועדה המקומית אינן יכולות להישמע באותה עתירה ראשונה, בהיות המבקשים משיבים באותה עתירה, ובשעה שהוועדה המקומית אינה צד לעתירה (עמ' 3 לפסה"ד, שורות 27-29). בשל כך הגישו העותרים את העתירה דנן.

12.הליכי ההפקעה מושא העתירה הושלמו עם פרסום ההודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות ביום 31.10.13 (ילקוט הפרסומים 6683 בעמ' 941- נספח 12ב לעתירה). העותרים הגישו את התוכנית המפורטת המעלה את האפשרות החילופית לפי טענתם, ביום 18.11.13, 18 יום לאחר השלמת הליכי ההפקעה, ויותר מ- 52 חודשים לאחר שניתנה להם הזדמנות לפעול בשקידה ראויה ולהגיש תוכנית מפורטת כאמור.

טענות העותרים

13.העותרים טוענים בעתירתם, שדין ההודעה על ההפקעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות להתבטל מכוח התנהלות הוועדה המקומית בחוסר תום לב ובחוסר הגינות. לטענתם, עוד לפני שהתבררו טענותיהם בעניין ההפקעה, מיהרה הוועדה המקומית לפרסם הודעה לפי סעיף 19 ולסיים בכך לכאורה את הליכי ההפקעה. בכך הציבה הוועדה המקומית את העותרים בפני מעשה עשוי ועובדה מוגמרת ושללה מראש את זכות הטיעון של העותרים וסיכלה אותה.

14.העותרים טוענים שמאז ההודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות, לא קיימה הוועדה המקומית כל דיון או הליך שימוע לבחינת טענות העותרים ולשקילת כל הנתונים הרלוונטיים לעניין, ואין החלטה מנומקת של הוועדה המקומית על הפקעת המקרקעין, שממנה ניתן ללמוד שהוועדה המקומית שקלה את טענות העותרים, לרבות את דבר הגשת התוכנית המפורטת, ושממנה ניתן לדעת את השיקולים שהיא שקלה לצורך העניין.

15.העותרים טוענים, שאומנם המקרקעין יועדו להפקעה לפי תוכנית המתאר, ובכך הוועדה המקומית יכלה לפטור את עצמה מלשמוע את טענותיהם, אך לאחר פסק הדין שהתקבל בשנת 2009 על ידי כב' השופט קיסרי, ניתנה לעותרים זכות להגיש תוכנית מפורטת, כך שבנסיבות אלה היה על הוועדה המקומית להעניק לעותרים זכות שימוע לפני קבלת החלטה סופית על הפקעת המקרקעין.