בוטייל נ' איסקוב

החלטה

1.לפניי בקשה (מתוקנת) למתן צו מניעה זמני במסגרתו מבקש התובע (לשם הנוחיות יקראו הצדדים לפי כינוים בכתבי הטענות העיקריים) לאסור על הנתבע להרוס את הנכס, מבנה (מחסן) המצוי ברחוב רמב"ם 13, בקרית ים (להלן: הנכס).

2.אפרט בקצרה את ההליכים שהיו עד כה: תחילתם של ההליכים בבקשה שהגיש התובע בבית המשפט לעניינים מקומיים נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריות (להלן: הועדה), לאסור עליה להרוס את הנכס. בבקשה נטען בין היתר כי הוועדה הוציאה צו הריסה נגד הנכס שעל פיו הוחל בהריסה. ביום 6.1.2014 ניתן צו מניעה זמני האוסר המשך ביצוע ההריסה ונקבע דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון, התברר כי הוועדה כלל לא הוציאה צו הריסה ומי שמבצע את פעולות ההריסה הנו הנתבע, על סמך היתר שניתן לו על ידי הועדה להרחיב את ביתו, הכולל היתר להרוס את הנכס, שצוין כי נבנה ללא היתר. בהחלטה שניתנה בתום הדיון, הוריתי על העברת הדיון בבקשה לבית משפט השלום בהעדר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מקומיים, יחד עם זאת הותרתי את צו המניעה בתוקף עד לדיון בבית המשפט המוסמך. עד לאותו שלב, הנתבע לא היה צד לתובענה, אם כי נטען כי הוא שמבצע את ההריסה מכוח הצו שנטען שהוצא על ידי הועדה.

3.התובע הגיש בקשה מתוקנת בגדרי הליך זה, ממנה הושמטה הועדה כצד ובמקומה צורף הנתבע. ביום 16.1.2014, ניתן על ידי צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על ביצוע פעולות להריסת הנכס, ונקבע דיון במעמד הצדדים.

4.בבקשה טוען התובע בין היתר כי עוד בשנת 1985 רכש את המחסן והגינה המצויים ברחוב רמב"ם 13, בקרית ים, הלוא הם הנכס והשטח סביבו, מה"ה עוקיש, בהתאם להסכם שעותק ממנו צורף לבקשה, ומיד לאחר הרכישה תפס בהם חזקה. נטען כי הנכס נבנה על ידי אביהם של ה"ה עוקיש לפני למעלה מ- 29 שנים, בהתאם לאישור ראש העיר, ברכוש המשותף של הבניין, וכי עוקיש מכרו את הנכס כ"קניין הקיים בפני עצמו". עוד בהקשר זה נטען כי בשנת 1990, במועד מאוחר לעסקה הקשורה בנכס, מכרו עוקיש דירות שהיו להם בבניין לאחרים "ללא שום זכויות בשטח המשותף עליו נבנה המחסן" (ראו סע' 9 לבקשה המקורית). התובע הוסיף וטען כי המסים המוטלים על הנכס משולמים על ידו לעירייה (וצירף מסמך המעיד על כך) וכי ערב פעולות ההריסה שהביאו לפניה לבית המשפט, היה הנכס מושכר כדירת מגורים לשוכר. התובע הוסף עוד כי מלפני כשמונה חודשים החל הנתבע לאיים עליו כי יהרוס את הנכס וטען כי השטח עליו בנוי הנכס שייך לו. ביום 6.1.2014, הודיע לו שוכר הנכס (התובע אינו מתגורר בקרבת מקום) כי הנתבע הגיע והחל להרוס את הנכס, לאחר שאיים עליו ואילצו לעזוב את המושכר. התובע הוסיף וטען כי משטרה הוזמנה למקום והנתבע טען בפני השוטרים כי ההריסה מתבצעת מכוח צוו והיתר שניתנו על ידי הועדה. התובע טען כי גם לאחר מתן צו המניעה המשיך הנתבע בביצוע פעולות להריסת הנכס. לסיכום, טען ב"כ התובע כי מתקיימים התנאים למתן צו מניעה זמני, קיימת זכות לכאורה ומאזן הנוחות נוטה לטובת התובע, ועל כן, יש להורות על מתן צו המניעה.

5.בתגובתו, לא חלק הנתבע על זכויות התובע בנכס, אולם טען כי הנכס בנוי ללא היתר ברכוש המשותף של הבניין. הנתבע טען כי הוא הבעלים של דירת קרקע בבניין המשותף והגיש בקשה למתן היתר לבניית מחסן ולביצוע גידור בשטח שנטען כי שייך לו. הבקשה כללה גם היתר להריסת הנכס, שצוין כי הוקם ללא היתר בניה כדין. הבקשה שהגיש הנתבע אושרה על ידי הועדה ביום 24.12.2013. הנתבע טען כי בינו לבין התובע היה דין ודברים במסגרתו ניסה לקבל הסכמתו לבניה, אך הדבר לא צלח, מאחר שהתובע הציב דרישות כספיות מופרזות. עוד טען הנתבע כי כאשר פנה התובע לבית המשפט, הנכס היה הרוס כמעט לחלוטין, ומכאן שצו המניעה לא יקדם דבר משברור כי הוא נבנה בעבר ללא היתר בניה, ולא ניתן להעמידו שוב על תילו. בנוסף, טען הנתבע כי התנאים הדרושים למתן צו מניעה זמני כלל לא מתקיימים.

6.בדיון שנערך בפניי ביום 10.2.2014, הוסיפו הצדדים וטענו. בתום הדיון, ולנוכח מחלוקת סביב מצב הנכס כיום, כאשר התובע טוען כי נהרס חלק ממנו והתובע טוען כי נהרס לחלוטין, קבעתי כי הצדדים רשאים לצרף, עד סוף היום, תמונות המשקפות את מצב הנכס כפי שהוא בעת הדיון, ויוכלו להתייחס, כל צד לתמונות שהגיש הצד האחר עד למחרת הדיון בשעה 12:00. ב"כ הצדדים הגישו תמונות של הנכס. (התמונות שהוגשו על ידי ב"כ התובע סומנו מב/2 והתמונות שהוגשו על ידי ב"כ הנתבע סומנו מש/1).

7.ב"כ הצדדים הגישו התייחסות בכתב. לעניין התמונות, טען התובע כי התמונות שהוצגו על ידי הנתבע אינן משקפות את המצב לאשורו שכן הן צולמו מצד אחד ולא תועד החלק הצפוני שבו ניתן לראות תאים , שהיו חלק ממכלול הנכס. הנתבע ציין כי ההריסות גורמות למטרד ולמפגע והציע לפנות ההריסות על חשבונו. כן הגיש הנתבע הודעה נוספת לגבי תלונה שהוגשה למשטרה, שאין היא מענייננו.

8.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתב הטענות ובתמונות שהגישו הצדדים, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל. אפרט:

9.כידוע, במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני, על בית המשפט לשקול שני שיקולים עיקריים. ראשית, יש לבחון אם הניח מבקש הסעד ראיות לקיומה לכאורה של עילת תביעה. שנית, יש לבחון אם הוכח כי הנזק שיגרם אם לא יינתן הסעד גדול מהנזק שיגרם למשיב אם יינתן הסעד. לצד שיקולים אלה, על בית המשפט לשקול גם שיקולים שביושר ובצדק. ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 519-526 (מהדורה עשירית, 2009)]; רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ ([פורסם בנבו], 3.7.2013).

10.אכן, כפי שעולה מהנתונים שבפניי המדובר במבנה שנבנה לפני שנים רבות ברכוש משותף של בית משותף ללא האישורים הנדרשים. לבקשה צורף תצהיר של מר עוקיש שבו צוין כי הנכס נבנה על ידי אביו בשנות הששים באישור ראש העיר לצרכי פרנסה ושימש חנות, לאחר מות אביו פסק השימוש בו ובשנת 1985 נמכר הנכס לתובע. העובדה כי אין היתר למבנה נלמדת מהחלטות הוועדה שניתנו בבקשת ההיתר שהגיש הנתבע- שם סומן הנכס להריסה משום שאין לו היתר (ראו המסמכים שצירף הנתבע לתגובה); מהמכתב מיום 11.12.1997 שנשלח על ידי המפקח על הבניה לעוקיש וצו ההפסקה המנהלי שניתן המתייחס לתוספות בניה לנכס; ומכך שהתובע לא הציג היתר לפניו הנכס נבנה בהיתר אלא הסתפק בטיעון כללי כי ניתן אישור ראש העיר "לצרכי פרנסה", כשגם אישור כזה בכתב לא הוצג.

11.יחד עם זאת, גם אם המדובר במבנה ללא היתר, שנבנה ברכוש משותף של בניין משותף, אין זו הדרך לטפל בהריסתו או בהסרת אי החוקיות שבו. ההכשר שיצר הנתבע להריסת המבנה, היה באמצעות הגשת בקשה לקבלת היתר בניה ולהריסת הנכס תוך יצירת מצג לפיו הנכס הוא בשליטתו, ולמצער כשאין הוא מגלה מי בעל הזכויות בנכס כדי ליידעו ולאפשר לו להתנגד למהלך (ראו תגובת הוועדה מיום 9.1.2014 שהוגשה במסגרת ההליך בבית המשפט לעניינים מקומיים), או לנסות להכשיר את המבנה (ככל שהדבר אפשרי)ו, או להסדיר את הזכויות בו או למנוע הריסתו בדרכים אחרות. ככל הנראה הנתבע פעל כפי שפעל לאחר שהתובע סירב לשתף עמו פעולה ולאפשר לו לבנות תוספת בניה לביתו והציב בפניו דרישות כספיות מוגזמות לטעמו. התנהגות זו של הנתבע הביאה לך כי הוועדה תוציא מתחת ידה היתר להריסת הנכס, שהנתבע נאחז בו וביצע פעולות ההריסה על פיו, כשהיתר הבניה משמש כסות לפעולותיו. פעולות ההריסה שבוצעו על ידי הנתבע נועדו לאפשר לו לבצע עבודות בניה שאף הן ברכוש המשותף.

12.עיון בתמונות שהוגשו על ידי ב"כ הצדדים מלמד כי חלקים רבים מהנכס נהרסו. במקום ערימת הריסות, ולצדה מבנה שהוחל בהריסתו (ראו התמונות מב/2). התמונות מצביעות על כך שההריסות הפכו למטרד ולמפגע ויש צורך ליתן הוראות בעניין. הנתבע הודיע כי הוא מוכן לפנות את ההריסות. גם בלעדי הסכמה זו, יש לחייבו בפינוי ההריסות, מבלי לפגוע בחלק הנכס שנותר על כנו. אין זה מן הנמנע כי ייתכן כי לאחר פינוי ההריסות, יידרשו פעולות נוספות כדי למנוע מפגעים נוספים. לשאלה זו לא התייחסו הצדדים, למעט טענתו של התובע כי המבנה ניתן לשיקום על ידי ביצוע פעולות בניה ל"שיקום" המבנה.

13.בהחלטתי מיום 16.1.2014 קבעתי כי על התובע להגיש כתב תביעה עד ליום 19.1.2014. בתיק הממוכן אין לא מופיע שהוגש כתב תביעה. במהלך הדיון הגיש ב"כ התובע כתב תביעה ועליו חותמת בית המשפט מיום 16.1.2014. המזכירות תסרוק כתב התביעה לתיק.

14.סוף דבר, אני קובע כי הצו שניתן ביום 16.1.2014 יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת. הנתבע יפעל לפנות את ההריסות, על חשבונו, תוך 15 ימים מהיום. מובהר כי פינוי ההריסות אין משמעותו הריסת החלק שנותר מהמבנה או ביצוע פעולת הריסה נוספות כלשהן, אלא רק הסרת ופינוי החלקים שפורקו כבר מהנכס ושאינם מחוברים לנכס או למקרקעין.

15.תוך 15 ימים יודיעו ב"כ הצדדים אם יש צורך בביצוע פעולות נוספות לשם הסרת מפגעים שנוצרו במקום עקב ההריסה שבוצעה עד כה, ואילו פעולות יש לדעתם לבצע, והוראות יינתנו בהתאם.

16.אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות הבקשה בסכום כולל של 3000 ₪ ללא קשר בתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תשמור את התמונות שסומנו על ידי בתיק הנייר וכן תפעל כאמור בסע' 14 להחלטה.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ד, 12 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.