בוטביקה ואח' נ' כהן ואח'

פסק דין

1.ביום 13/9/09 ארעה התנגשות בין רכב התובעת 1 (להלן "התובעת"), שהיה נהוג בידי תובע 2 (להלן "הנהג"), לבין רכב נתבע 2 שהיה נהוג בידי נתבע 1 (להלן "הנתבע") ומבוטח ע"י נתבעת 3. הצדדים חלוקים בדבר החבות והנזק.

2.אין מחלוקת, כי במועד הרלוונטי לתביעה, הכיכר בה ארעה ההתנגשות היתה בשיפוצים. התנועה בכיוון הנסיעה של הנהג הופנתה כולה לנתיב השמאלי. בהגיע הנהג לכיכר, נאלץ בשל השיפוצים להקיף את הכיכר משמאל במקום מימין. פס כתום רציף חילק את נתיב הנסיעה של הנהג בתוך הכיכר לשניים, באופן שהנתיב הימני היה לכלי הרכב הבאים מכיוון נסיעת הנהג, והנתיב השמאלי לכלי הרכב הבאים מהכיוון הנגדי. הנהג הגיע לכיכר מכניסה אחת והנתבע מכניסה אחרת. הנהג נסע ברכב פרטי והנתבע בכבאית.

3.לטענת התובעים, לפני הכניסה לכיכר מוצב תמרור "תן זכות קדימה". הנתבע פנה ימינה בחוסר תשומת לב ופגע ברכב התובעת בחלקו הקדמי שמאלי. לאחר שהנתבע הבין כי פגע ברכב התובעת ירד מרכבו, אמר כי הינו מצטער, אך טען כי הנהג נסע ב"אין כניסה".

לעניין הנזק, התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת שמאי, ועותרים לפיצוי בגין הנזק על פי חוות דעת השמאי, שכ"ט השמאי, נסיעות, אובדן ימי עבודה, ועוגמת נפש ומעמידים את תביעתם בסכום כולל של 6,914 ₪.

4.בכתב הגנתם טוענים הנתבעים, כי הנתבע עצר לפני הכיכר, התקדם אל נתיב הנסיעה לתנועה המגיעה משמאל, על מנת לשפר את שדה הראייה למגיעים מימין. באותה עת, הגיח במהירות גבוהה מאד הנהג, לא שמר על נסיעה בקו התווי בכיכר, עבר את הקו האדום הרציף, וגרם להתנגשות על נתיב נסיעת הכבאית.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהובאו בפני, מסקנתי הינה כי יש להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים מהנימוקים שלהלן:

הן התובעת והן הנהג מסרו כי שמרו על נסיעה בנתיב הימני. התובעת העידה כי ראתה את הנתבע מסתכל שמאלה ומבצע את הפניה ימינה, וכי ההתנגשות היתה בנתיב הנסיעה של התובעים. הנהג העיד בנוסף, כי הואיל והנתבע נהג בכבאית ובשל מימדיה הגדולים, נאלץ לבצע סיבוב גדול בפנייתו ימינה תוך חציית הקו הכתום וכניסה למסלול נסיעתו.

מנגד, הנתבע העיד כי עצר בקו העצירה, ובהעדר שדה ראייה התקדם. בהגיעו לקו הצומת ראה רכב מצד שמאל נכנס למקום שם מוצב תמרור "אין כניסה". באותו יום הורדו המחסומים, ולכן אותו רכב נכנס למרות התמרור המוצב כאמור. התמרור המוצב מכיוון נסיעת הנתבע מחייב אותו ליתן זכות קדימה לכלי הרכב הבאים משמאל. על פי גרסתו, התובע "חתך" את הקו המפריד, ונכנס אל תוך נתיב נסיעתו. כאשר הפנה את מבטו, רכב הנהג כבר היה בצומת ובשלב זה ארעה ההתנגשות.

גרסת התובעים סבירה יותר, שכן באופן טבעי הנכנס לכיכר מסתכל שמאלה כדי לוודא שאין כלי רכב הבאים מכיוון זה, שהרי בכיכר נוסעים בד"כ בכיוון אחד בלבד. אלא שבמקרה זה, היה עליו להסתכל גם ימינה נוכח העבודות שבוצעו במקום, אשר חייבו את הנוהגים לנסוע בתוך הכיכר בשני הכיוונים. בנוסף, הנתבע נסע בכבאית, שהינה רכב גדול, ולפיכך סבירה יותר גרסת הנהג, לפיה בעת הפנייה ימינה נאלץ לבצע סיבוב גדול יותר, ותוך כדי הפניה חצה את הקו ההפרדה בין שני הנתיבים בתוך הכיכר, ועבר לנתיב הנגדי.

בנסיבות אלה, יש להטיל את האחריות לקרות ההתנגשות על הנתבע.

באשר לנזק, התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת שמאי אשר לא נסתרה, ועל פיה הנזק שנגרם לרכב נאמד בסך 3,213 ₪. לסכום זה יש להוסיף את שכ"ט השמאי בסך 701 ₪, והוצאות התובעים בהליך זה בסך כולל של 300 ₪. לא הובאו ראיות המוכיחות אבדן ימי עבודה והוצאות נסיעה. באשר לעוגמת הנפש הנטענת, בתי המשפט פוסקים פיצוי בראש נזק זה בעיקר בתביעות נזקי גוף, ואין זה המקרה הנדון. מדובר בתביעת נזקי רכוש, ואין זה המקרה המצדיק פיצוי בגין עוגמת נפש.

לאור האמור אני מחייבת את הנתבעים יחדיו ולחוד לשלם לתובעים סך 4,214 ₪ שישולמו

תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום

13/9/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט שבט תש"ע, 03 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: