בוחבוט נ' טלאינך

פסק דין

תביעה כספית לתשלום 15,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת לטענתה, כתוצאה מנזילה מן הצנרת של הנתבע אשר הינו שכנה של התובעת המתגורר בקומה מעליה. במסגרת פירוט הנזקים טוענת התובעת כי נגרם לה טפטוף בחדר השירותים, עובש בקיר חדר השירותים, היפרדות של הקרמיקה בחדר השירותים, טפטוף מתקרת חדר האמבטיה והתפוררותה. התובעת מגדירה את הנזקים כמפגע בריאותי ואף סכנת חיים.

כפי שעלה מכתב התביעה ומעדותה של התובעת בבית המשפט, התובעת טוענת כי ביום 06.11.13 עת הבחינה בטפטוף מתקרת השירותים, פנתה לנתבע אשר ראה את הנזק הנטען והבטיח לטפל בכך אך לא עשה דבר במשך כחודשיים.

התובעת ממשיכה וטוענת כי בשלושה מועדים שונים (האחרון שבהם ביום 19.12.13) הגיעו פקחים מטעם העירייה (לטענתה, באחת הפעמים הצטרף לפקח שרברב מטעם העירייה) אשר התריעו בפני הנתבע כי תיקון הנזקים הינו באחריותו ואף נתנו לנתבע התראות על כך שמדובר במפגע בריאותי כבר בחודש דצמבר. בעקבות חוסר שיתוף הפעולה מצד הנתבע, הגיע לביתו ביום 20.12.13 שוטר ממשטרת קריית גת, השוטר ירון דיין, אשר הצליח לדלות מהנתבע את פרטיו האישיים לצורך הגשת תביעה זו.

הנתבע מצדו טוען, כי הוא היה מוכן לתקן את התקלה אך נאמר לו ע"י חברת הביטוח שמדובר בתקלה בצינור המשותף של הבניין ועל כן לא כלולה בכיסוי הביטוחי שלו. לטענתו, הוא הסביר זאת לתובעת אך היא סירבה להשתתף בעלות התיקון. בעדותו בבית המשפט העיד הנתבע (בעמוד 4 לפרוטוקול, שורות 7-11) כי הגיע לביתו טכנאי שטען שייתכן שהבעיה היא בצינור המים החמים שבביתו, כלומר בסופו של יום הסכים התובע כי הנזק נגרם עקב צינור שלו והוא אף תיקן אותו.

ביום 09.04.14 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו טענה התובעת כי תוכל להביא לעדות את אחד הפקחים בתמיכה בטענותיה אך עדות שכזו לא הובאה בפני בית המשפט. התובעת הציגה בפני בית המשפט תמונות אשר אף צורפו לכתב תביעתה בהן ניתן לראות נזילה מהתקרה, קירות מתקלפים ונזילה על קירות החדר.

הנתבע מצדו טען כי יוכל להביא מסמכים מחברת הביטוח בעזרתם יוכיח טענתו כי מדובר היה בתקלה בצינור המשותף ועל כן האחריות לתיקונו נופלת על הדיירים כולם ולא רק עליו. הנתבע הסכים כי הייתה בעיה גם עם איטום המקלחת ולא יכול היה להסביר מדוע עניין זה לא תוקן (ע' 3 ש' 25,26).

מטעם הנתבע העידה גם הגב' מרים מוצא, עובדת קהילתית שהייתה שותפה לתהליך. לדבריה אכן בביקור הראשון של טכנאי אצל הנתבע נמסר לו שהבעיה היא בצינור המשותף אך בביקור השני התברר כי הייתה טעות והבעיה אינה בצינור המשותף אלא בצינור של הנתבע.

בהתאם להחלטת בית המשפט הגיש הנתבע ביום 30.04.14 העתק חשבונית מטעם חברת ש.ח.ר נזקי צנרת בע"מ מיום 03.12.13 בה צוין כי קיימת בעיה בקו הביוב המשותף וכי קיים חוסר איטום ברצפת המקלחת – אולם בעיה זו אינה כלולה בביטוח. כמו כן צורף מכתב מטעם הטכנאי, מר ניר ברהנר, אשר מתאר כי ביצע תיקון ביום 06.01.14. בנוסף צירף הנתבע חשבונית מטעם חברת ש.ח.ר נזקי צנרת בע"מ בה נכתב כי הוחלף קטע צינור מים קרים בפינת האוכל והמסדרון וכן בוצע ביטול קו מים חמים לכיוון המטבח באופן זמני. חשבונית זו הינה מיום 06.01.14 אף היא, קרי כחודש לאחר ביקור הטכנאי הראשון מטעם חב' הביטוח, דבר אשר תואם את דבריה של התובעת (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 23).

ביום 22.05.14 הוגש מסמך מטעם עיריית קריית גת המציין פנייה טלפונית של התובעת למוקד העירייה ואף פנייה בכתב של התובעת לעירייה, אולם עולה ממסמך זה, כי העירייה סברה כי הנושא איננו בטיפולה, כי מדובר בסכסוך פרטי בין שכנים ועל כן לא מצאה לנכון להתערב בכל דרך. על כן אין במסמך זה תמיכה לטענת התובעת כי העירייה התריעה בפני הנתבע שעליו לתקן את הנזילה.

מכל העדויות והמסמכים שהובאו בפני, אני סבורה כי יש מקום לחייב את הנתבע בנזקי התובעת. נראה כי אכן הייתה נזילה בצנרת של הנתבע, אשר לגבי חלקה טען הביטוח תחילה כי מקורה בקו הביוב המשותף, אולם כבר בתחילה עלה כי יש בעיית איטום במקלחת, אשר על אף שהביטוח סבר כי איננה מכוסה על ידי הפוליסה של הנתבע, לא נטען לגביה כי היא קשורה בדרך כלשהי לרכוש המשותף של הבניין. בהמשך התברר כי אף הבעיה שסברו תחילה כי היא בקו הביוב, מקורה בצינור של הנתבע ועל כן הביטוח תיקן באופן חלקי את התקלה והטכנאי הפרטי שהזמין הנתבע השלים את התיקון. אולם תיקון זה נעשה כחודש לאחר שהנתבע הזמין את הביטוח לראשונה, היינו רק ביום 6.1.14 והתובעת טענה כי אף הזימון הראשוני של הביטוח נעשה כחודש לאחר פנייתה לנתבע בעניין זה שנעשתה כבר ביום 6.11.13. נראה אם כן כי הנתבע אחראי לנזקים ואף יכול היה להקטין את הנזק ואת עוגמת הנפש של התובעת ובני משפחתה אילו פעל בנחישות רבה יותר לתיקון התקלות. יש לבחון אם כן את גובה הפיצוי הנתבע על ידי התובעת.

התובעת בכתב תביעתה תובעת פיצוי של 15,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה, הוצאות פיתוח תמונות, עוגמת נפש ועלות תיקון הנזקים.

לעניין עוגמת הנפש צירפה התובעת מסמכים רפואיים של בעלה , מר סימון בוחבוט, מהם עולה כי הינו בן 64 ולוקה בעיוורון, מחלת לב , מחלה אונקולוגית וכן מחלות שונות נוספות. כמו כן מציינת התובעת כי בביתה מתגוררות שש נפשות וחדר השירותים שניזוק הוא היחיד העומד לרשותן.

לעניין תיקון הנזקים, טענה התובעת (ע' 4 לפרוטוקול) כי קיבלה הצעת מחיר לתיקון חלק מן הנזקים (התקרה ועבודה) בעלות של 6,000 ₪ והצעה זו לא כוללת חומרים ותיקון של הקרמיקה שניזוקה. הצעת מחיר זו לא הוצגה בפני בית המשפט, כמו כן לא הוצגו אישורים לעניין אובדן ימי עבודה (והתובעת העידה כי בעלה היה מאושפז בטיפול נמרץ בחלק מן התקופה ועל כן ייתכן וגם עקב מצבו הבריאותי נעדרה מן העבודה). לא הוצגו אף חשבוניות בגין פיתוח תמונות, אם כי צורפו לכתב התביעה תמונות ועל כן מן הסתם הייתה עלות מסוימת לפיתוחן של תמונות אלה.

בהיעדר אסמכתאות כאמור לעיל ועל דרך האומדנה אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבע בסכום של 7,500 ₪. הנתבע ישלם סכום זה לתובעת בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים (2,500 ₪ כל תשלום) החל מיום 10.7.14. סכום שלא ישולם במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן לבקש רשות ערעור תוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ד, 09 יוני 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: