בוחבוט נ' בלו ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 16.02.12 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

על פי גרסת נהג רכב התובעת. הנהג נסע על כביש 40 לכיוון רחובות, לדבריו בשל רמזור אדום, האט הנהג את רכבו. רכב הנתבעים הגיע מאחור ופגע ברכב התובעת.

לגרסת נהג רכב הנתבעים, הוא הגיע לצומת רמלה בכביש 40, בתוך הצומת ראה רכב היוצא מצד ימין מכיוון רמלה ונכנס לצומת. בכיוון נסיעת רכב הנתבעים , דלק רמזור ירוק, הוא המשיך בנסיעה רצופה. רכב התובעת שיצא מכיוון רמלה נכנס לצומת, תוך שהוא חוצה מספר נתיבים, נהג רכב הנתבעים סטה במהירות שמאלה, רכב התובעת המשיך לחצות נתיבים, תוך שנהג רכב הנתבעים ממשיך לסטות שמאלה. בסמוך לצומת בכיוון מצליח פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת מאחור.

התנהלותו של נהג רכב הנתבעים באירוע הנוכחי מצביעה על חוסר זהירות שלו. נהג רכב הנתבעים תיאר את סטיית נהג רכב התובעת במהלך כחמישים מטרים. עובדה זו מצביעה, כי לו נהג רכב הנתבעים היה נוסע בזהירות, הרי שהיה לו די מרחק על מנת לעצור או להאט את רכבו על מנת למנוע את התאונה. אולם נהג הנתבעים לא נקט בדרך זו והמשיך בנסיעה עד שהגיע לצומת. נסיעתו במהירות בה נסע לא אפשרה לא לעצור ולמנוע את התאונה נוכח האטת רכב התובעת.

מעבר לכך, יצוין כי גרסת התובע לקרות התאונה הגיונית בעיני יותר מגרסת הנתבע. זאת נוכח הנזקים ברכבים. הנזקים נמצאים בחזית הרכבים מאחור ברכב התובע ומקדימה ברכב הנתבעים. לו הרכבים היו סוטים במקביל כטענת נהג רכב הנתבעים הרי שהפגיעות היו צריכות להיות בצדי הרכבים ולא בחזית.

לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות בשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, נוכח העובדה כי ראש נזק עוגמת נפש לא הוכח והוא נדחה. הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 15,520 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, אגרת משפט ששולמה, שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ג, 03 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.