בוזגלו נ' בן דוד

החלטה

1.בפניי התנגדות לביצוע שטר אשר הוגשה על ידי המבקש.

2.המדובר בהתנגדות לשטר חוב אשר נרשם בו סך של 1,108,000 ₪. בבקשת הביצוע שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, נרשם כי שולם על ידי המבקש על החשבון סך של 708,054.31 ₪.

3.המבקש הגיש התנגדותו לביצוע התובענה ובה טען שביום 19/12/2007 בינו ובין החייב הנוסף בתיק ההוצאה לפועל לבין חברת ארמונות לב אירועים 2005 בע"מ (להלן: "ארמונות לב") נחתם הסכם (הלן: "ההסכם הראשון") לפיו ירכשו הם מארמונות לב באמצעות חברה בבעלותם את הציוד המפורט בהסכם הראשון.

לטענתו, לצורך זה הפקיד שיק בטחון על סך של 1,108,000 ₪, אשר היה אמור לחזור אליו לאחר ייסוד החברה וחתימת הסכם בין ארמונות לב לחברה שתוקם וזו הוקמה ביום 24/12/2007.

המבקש הוסיף וטען שלאחר ייסוד החברה ביקש השבת השיק, אולם המשיב סרב. במקביל, מונה כונס נכסים לקניון לב אשקלון ובמצב דברים זה נמנע תפעול רגיל של אולם האירועים.

משכך טען המבקש שנאלץ על מנת לקבל השיק בחזרה לידיו לחתום על דרישתה הבלתי סבירה של ארמונות לב לפיה הוא יהא ערב באופן אישי להתחייבות החברה החדשה שנוסדה היא חברת אחוזת לב (ב.ד.נ) בע"מ (להלן: "אחוזת לב").

לטענתו, ההסכם החדש שנחתם (להלן: "ההסכם השני") זהה להסכם הראשון למעט שני סעיפים שהוספו בכתב יד על ידי המשיב האחד, לפיו צד ב' ישלם סך של 1,108,000 ₪ ב- 23 תשלומים של 50,000 ₪ והשני, לפיו המבקש יערוב באופן אישי להתחייבות אחוזת לב עד לסך של 400,000 ₪ לתשלומים שמועד פרעונם בין נובמבר 2008 עד יוני 2009.

בנסיבות אלו, נטען שהוספת הסעיפים הללו נעשתה שלא כדין ותוך כדי כפיה, עושק ומעשה שלא כדין מצד המשיב וארמונות לב, שכן מעולם לא היתה כוונה שהמבקש יערוב להתחייבות אחוזת לב ואף הנספח להסכם הראשון קובע שהחייב הנוסף בתיק ההוצאה לפועל, מר גבריאל ביטון (להלן: "מר ביטון") יהיה הערב היחידי.

המבקש הוסיף וטען שחתם על ההסכם על סמך מצגים לפיהם קיימים היתרים ורשיונות לאולם האירועים דבר שבדיעבד הסתבר כלא נכון, שכן הסתבר שהמושכר פעל ללא רשיון ולנוכח מינוי הכונס, לא ניתן היה להפעיל האולם בצורה נורמלית.

4.המבקש גם הוסיף וטען שהמשיב אינו אוחז כשורה בשטר מאחר ובהסכם השני נרשם שרק מר ביטון יהיה הערב ולא הוא והואיל והחתמתו על גבי שטר החוב נעשתה שלא כדין היא בטלה. בנוסף, נטען שמדובר בשטר שנרשם עליו לבטחון אשר הוסכם שיועבר לידי ארמונות לב וחרף זאת האוחז בשטר הוא המשיב.

כן טען שבהסכם השני סוכם כי יערוב לסך של 400,000 ₪ בלבד ולא ברור מדוע הוחתם על שטר שאינו עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם.

בנוסף, נטען לשיהוי ואף נטען שהמבקש פרע מלוא חובו מאחר ונפרעו כל התשלומים מיום 04/08-06/09 ואף מעבר לכך. כן נטען שטרם הועברה הבעלות בציוד מהמשיבה בשים לב להוראות ההסכמים שנערכו.

5.מנגד, טען המשיב שעסקינן בשטר חוב שניתן חתום כדין ואין לקבל את נסיונו של המבקש ליצור מצג לפיו מי שהתחייב בהסכם הוא החברה בלבד. לטענתו, ניתן לראות בבירור שהמבקש נוסף כחלק מההתחייבות בהסכם ואף חתם בהסכם ליד ההוספה בהסכם בחתימתו ומשכך, אין מדובר בחובות החברה בלבד.

כן טען המשיב לנוכח הוראות סעיף 8 בהסכם הרי שהמבקש התחייב במפורש להפקיד ערבות או שטר בטחון בסך של 1.108 מליון ₪, דבר שנעשה עם חתימת ההסכם ולפיכך, עומדת בעינה החזקה לפיה ידע המבקש על מה חתם.

לטענתו, משנחתם ההסכם השני הרי שדי בו בכדי ליצור הסכם חדש המבטל ההסכם הראשון ובמצב דברים זה חל אך ההסכם השני.

אשר לעניין טענות עושק וכפיה טען המשיב שמדובר בטענות ללא כל יסוד עובדתי וביחס לסך של 400,000 ₪, אשר המבקש טען כי התחייב אך בגינן והמבקש לטענתו גם לא ציין ביחס לסך של 400,000 ₪ באם יש לשלמם בתחילת הסכם, אמצעו או סופו.

לגישתו, בכך שהמבקש ערך הסכם חדש עם שותפו והעביר לחבה שבבעלותו של הציוד שרכשו , יש בכדי להעיד על נסיון לעקוף המשיב וליצור תמונה של עסקאות כשרות לכאורה.

לטענתו, אין בידי המבקש כל אסמכתא אשר יש בה בכדי להעיד על על תשלומים ששולמו כסדרם ואף אין בידו כל אישור לפיו הערבות בטלה.

המשיב גם הוסיף וטען שהמבקש חתום על ערבות של 1.108 מליון ₪ וכן ערבות נוספת על סך של 400,00 ₪ ומדובר בערבות שמולאה כדין על ידי המבקש.