בוז'ו נ' עריית נהריה

החלטה

בקשה למתן צו מניעה זמני במטרה למנוע מן המשיבה ביצוע עבודות הפרדה בין מזנון המנוהל ע"י המבקשת עפ"י הסכם שכירות עם המשיבה לבין חוף ים.

עמדת המבקשת:

בתאריך 26.3.08 שכרה המבקשת מן המשיבה מבנה המשמש למזנון בשטח של כ – 38 מ"ר במקום הידוע כחוף גלי גליל בנהריה. תקופת השכירות נקבעה למשך 3 עונות רחצה (חודשים מאי-אוקטובר בשנים 2008-2010) ודמי השכירות נקבעו לסך של 4,500 ₪ + מע"מ לחודש.

לאחרונה החליטה המשיבה לתחום את הבריכות אשר בסמוך להן מנוהל המזנון ולהפרידם מן החוף, פעולה אשר איננה מתיישבת עם המוסכם בין הצדדים. מכיוון שהתוצאה הצפויה היא ירידה משמעותית בהכנסות המבקשת מן המזנון וזאת לאחר השקעה גדולה שהושקעה במזנון, הרי מן הדין והצדק להורות למשיבה להמנע מביצוע העבודות להפרדת הבריכות מן החוף.

עמדת המשיבה:

דין הבקשה להידחות על אתר מבלי להיזקק כלל לבחינת הזכויות והאינטרסים של הצדדים להליך וזאת מכיוון שהמבקשת באה אל ביהמ"ש בחוסר נקיון כפיים ולא גילתה במסגרת בקשתה כי היא איננה משלמת מזה זמן רב דמי שכירות, ארנונה, תשלומי מים וביוב ובסך הכל צברה חוב כולל של 57,390.5 ₪.

בנוסף לכך הפרה המבקשת את הסכם השכירות בכך שהפעילה את המזנון בשעות בהן החוף סגור בניגוד להסכם השכירות ולבד מהפעלת מזנון עסקה בהשכרת כסאות נוח לציבור אף זאת בניגוד להסכם.

בנוסף על כל אלה מנהלת המבקשת את המזנון ללא רשיון עסק אף זאת בניגוד להסכם שבין הצדדים.

לנוכח ההפרות היסודיות של הסכם השכירות מצד המבקשת, הודיעה המשיבה למבקשת כבר ביום 30.11.09 כי ההסכם שבין הצדדים בוטל והמבקשת נדרשה לפנות את הנכס. מכאן שאין למבקשת זכות הראויה להגנה.

לבד מכך, המשיבה לא התחייבה כלפי המבקשת באופן כלשהו להימנע מביצוע פעולות כאלה ואחרות בחוף והעניין מסור באופן בלעדי לשיקול דעת המשיבה.

גם בחינת מאזן האינטרסים מלמדת שדין הבקשה להידחות. לבד מכך שהבקשה נשענת כולה על הנחות וסברות בלתי מבוססות בדבר ירידה צפויה בהכנסות כתוצאה מהפרדת הבריכות מן החוף בלא שהוצגו תימוכין להנחות והשערות אלה, הרי הכף נוטה לכך שהעבודות המתוכננות דווקא ייטיבו עם המבקשת שכן הציבור השוהה בבריכות יזקק לשירותי המבקשת בלבד ולא יוכל לפנות ולרכוש מצרכים במזנון אחר על החוף.

אף אם נניח לטובת המבקשת כי הכנסתה תיפגע במידה בלתי ידועה כתוצאה מן העבודות המתוכננות, הנזק אשר יגרם למשיבה כתוצאה מהיענות לבקשה עולה לעין ערוך על הנזק הצפוי למבקשת אם לא תתקבל הבקשה. המשיבה מנועה על פי דין מלגבות דמי כניסה מהמבקרים בחוף אלא בשיעור נמוך ואת הוצאותיה היא מבקשת לממן מן המבקרים בבריכה. מדובר בעשרות אלפי מתרחצים בעונה וההכנסות הצפויות גדולות מאוד, הכנסות אשר ישללו מן המשיבה אם תתקבל הבקשה.

לרשות המבקשת עומדת האפשרות להגיש תביעה כספית כנגד המשיבה אם וכאשר יהיו בידה הנתונים הרלוונטיים ועל כן אין מקום להיענות בשלב זה לבקשה.

דיון:

תשלום דמי השכירות במועדם כמו גם ניהול העסק כמתחייב על פי הוראות כל דין, לרבות השגת רשיון עסק הוגדרו כתנאים יסודיים בהסכם.

המבקשת שללה את טענת המשיבה כי קיבלה הודעה על ביטול ההסכם וטענה כי יש בידה רשיון עסק אלא שלא יכולה הייתה להציגו במהלך הדיון. עוד נטען כי הפעלת בית העסק מעבר לשעות הפעילות של החוף זכתה לאישור לכל הפחות בעונת 2008, מטעם המשיבה.

המבקשת אישרה באופן חלקי את טענת המשיבה כי קיים חוב כספי בגין דמי שכירות בלתי משולמים בסכום של כ – 33,000 ₪ ונימקה את אי עמידתה בתנאי ההסכם בכך שבחוף הים פועל מזנון על ידי "פולש" שלא כדין וכתוצאה מכך נגרמה פגיעה כספית משמעותית למבקשת אשר כתוצאה ממנה נכון וראוי להפחית את דמי השכירות. בין הצדדים מתנהל מו"מ בעניין זה.

מתברר איפה כי המבקשת אכן נמנעה מלפרוש בבקשתה את מכלול הנתונים הרלוונטיים הנחוצים לצורך הפעלת שיקול הדעת וברי כי המבקשת איננה רשאית להימנע מלשלם דמי שכירות על סמך הטענה כי כתוצאה מהקמת מזנון על החוף ללא היתר ע"י "פולש", נגרמה ירידה בהכנסות. מכאן שהן מטעמים של יושר והן מטעמים של ספק ניכר בקיומה של זכות, דין הבקשה להידחות.

מקובלת עלי אף עמדת המשיבה כי טענות המבקשת נשענות על הנחות וסברות אשר לא ניתן להוכיחם בשלב זה ובסופו של דבר עומדת לרשות המבקשת האפשרות להוכיח את טענותיה בהליך המעוגן בדרישת סעד כספי. לא ניתן לקבוע ולו לכאורה בשלב זה כי במאזן הנוחות ראוי ונכון להעדיף את האינטרסים של המבקשת על פני אלה של המשיבה.