בודניק נ' לשכת הוצאה לפועל ואח'

החלטה

1.בפני בקשה להורות על סילוק התובענה על הסף מהטעמים הבאים: חסינות משפטית; אי מיצוי הליכים; העדר עילה; היות התביעה טרדנית וקנטרנית.

2.רקע עובדתי:

ביום 18.7.11 פתחה רשות השידור תיק הוצאה לפועל כנגד התובע, מסוג תביעה על סכום קצוב בגין אי תשלום אגרה (תיק 01-84673-11-1).

לאחר שלושה ניסיונות המצאה בוצעה הדבקה של האזהרה על דלת ביתו של התובע.

ביום 5.2.12 הגישה רשות השידור בקשה לעיקול רכבו של התובע והיא התקבלה.

ביום 13.3.12 הגיש התובע התנגדות. ביום 15.3.12 נדחתה ההתנגדות ע"י רשמת ההוצאה לפועל, מהטעם שלא הוגשה בתוך 30 יום ממועד ההמצאה. ביום 21.3.12 הגיש התובע מספר בקשות' לרבות הארכת מועד להגשת התנגדות, עיכוב הליכים וכספים.

ביום 22.3.12 נתנה רשמת ההוצל"פ החלטה לפיה ההתנגדות הוגשה באיחור ולכן לא יעוכבו הליכים, אך ההתנגדות תועבר לבית משפט השלום, עפ"י ס' 81(א)1ד(2) לחוק ההוצל"פ.

ביום 27.3.12 נפתח בבית משפט השלום הליך רשות השידור נ' בודניק שעניינו התנגדות התובע לתביעה על סכום קצוב (ת"ת 46986-03-12). ביום 8.5.12 נערך דיון במעמד הרשמת שוורץ ובו ניתנה לתובע שהות בת 30 יום לתקן את ההתנגדות תוך שהוא חויב בהוצאות בסך של 750 ₪. ביום 1.7.12 התקיים דיון נוסף במסגרתו ניתנה לתובע שהות להמציא אישור מזכירות על סיבת סגירת תיק תביעות קטנות שנדון בעניינו בשנת 2006. עוד נקבע כי במידה והאישור יומצא, יוארך המועד להגשת התנגדות ותינתן לתובע רשות להתגונן. התובע חויב בסך של 750 ₪ כהוצאות לתיקון פגם אי הגשת התנגדות במועד וזאת תוך 30 יום, כתנאי למתן רשות להתגונן. ביום 9.7.12 הודיע התובע כי אין ביכולתו להמציא את האישור המבוקש.

ביום 22.7.12 קבעה הרשמת שבאפשרות התובע לחילופין להמציא אישור ממזכירות בית המשפט לתביעות קטנות, לפיו אכן לא ניתן לברר את סיבת סגירת התיק משנת 2006.

ביום 1.8.12 הגישה רשות השידור בקשה לדחיית ההתנגדות מהטעם שהתובע לא עמד בחובותיו בהתאם להחלטות בית המשפט ואף לא שילם את ההוצאות שנפסקו לו במלואן.

ביום 20.9.12 ניתן פסק דין לפיו נקבע כי משלא פעל התובע בהתאם להחלטות בית המשפט, ובפרט ההחלטה מיום 1.7.12, ההתנגדות נדחית וימשכו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

3.ביום 1.9.13 הגיש התובע תביעה כנגד רשות האכיפה והגבייה וכנגד כב' הרשמת ורדה שוורץ בגין עוולת הרשלנות, הפרת חובה חקוקה, חוסר סמכות משפטית ושימוש לרעה בהליכי משפט. בתביעתו טען התובע כנגד התנהלות רשות האכיפה אשר מבצעת עיקולים שלא כדין ואיננה שולחת הודעות עיקול לחייבים ובכך פוגעת בזכותו להגיש התנגדות בתוך 30 יום.

בנוסף, טען התובע כנגד כך שרשות האכיפה נתנה החלטה אוטומטית בתביעה שהוגשה ע"י רשות השידור לסכום קצוב. אך, בהתנגדותו לא ניתנה החלטה והיא הועברה לבית משפט השלום על אף שהתובע לא ביקש זאת, ולגישתו הדבר נעשה בחוסר סמכות עניינית ומשפטית תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, ובניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כמו כן טען התובע שכל ההתנגדויות מועברות לדיון לפני הרשמת שוורץ מהטעם שהיא עבדה בעבר כעו"ד ברשות האכיפה. לגישתו, הדבר איננו חוקי ובנסיבות אלה היה על הרשמת לפסול את עצמה. התובע טען שהרשמת שוורץ חייבה אותו בהוצאות ודחתה בקשת הרשות להתגונן במטרה לגרום לו לנזק ולגרום לרווח לנתבעות על חשבונו של התובע, וזאת בחוסר סמכות משפטית ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

4.טענות הצדדים:

א.הנתבעות מבקשות לסלק התביעה על הסף מחמת: חסינות משפטית; אי מיצוי הליכים; העדר עילה; היות התביעה טרדנית וקנטרנית.

הנתבעות טוענות כי לא ניתן להגיש תביעה כנגד רשם/שופט ולא ניתן להטיל על המדינה אחריות ישירה/שילוחית למעשי רשם/שופט מכח החסינות השיפוטית המעוגנת בסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הנתבעות טוענות כי במקרה דנן, לא מתקיימים החריגים לתחולת החסינות השיפוטית הדיונית והמהותית וכי התובע לא מיצה את ההליכים, מהנימוקים הבאים: ההתנגדות שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל הועברה לבית משפט השלום בהתאם להוראת סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצל"פ; הרשמת שוורץ אומנם כיהנה בעברה כרשמת ההוצל"פ בנוסף לתפקידה כרשמת בהנהלת בתי המשפט, אך אין בכך כדי להוות ניגוד עניינים ואין מניע פסול בהעברת הדיונים בהתנגדות לתביעה על סכום קצוב, לדיון בפניה; בנוסף, החלטותיה של הרשמת שוורץ מיום-28.5.12 ו-1.7.12, לחיוב התובע בהוצאות, הן החלטות שיפוטיות שככל שחפץ התובע להשיג עליהן היה עליו לערער עליהן כדין ואין הוא יכול לעקוף את הדרך הדיונית הקבועה בחוק באמצעות הגשת תביעה כספית כנגד הרשמת/שופטת ו/או כנגד רשות האכיפה והגביה/המדינה. בנוסף, הובהר כי עפ"י הוראות הדין, הפרקליטות מייצגת את כל אורגני המדינה לרבות רשות האכיפה והגביה והנהלת בתי המשפט וכי בבית המשפט לתביעות קטנות הייצוג הינו ע"י מתמחה.

ב.התובע טען כי תביעתו מבוססת על עוולת הרשלנות, הפרת חובה חקוקה ופגיעת הנתבעות בזכויותיו החוקתיות תוך שימוש לרעה בתפקידם, ובמצב של ניגוד אינטרסים, במטרה להרוויח על חשבונו של התובע ועל מנת למנוע את אפשרותו להתגונן כנגד הליך עיקול בלתי חוקי שהוטל ע"י רשות השידור בתיק ההוצל"פ. התובע טען כי תביעתו הופנתה כנגד הנתבעות הפועלים מטעם המדינה אך בנפרד מהמדינה בהליך עיקול אזרחי ולא מתקיימים במקרה דנן תנאי החסינות הקבועים בסעיף 7(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בנוסף, טען התובע כי הפרקליטות אינה מוסמכת לייצג את הנתבעות שהם גופים משפטיים.

5.דחייה על הסף:

כידוע, פעולה של דחייה על הסף היא קשה וקיצונית ובית המשפט צריך לנקוט בה במשנה זהירות. הלכה פסוקה היא שבית המשפט ישתמש בסמכותו זו רק במקרים קיצוניים בהם ברור כי בשום פנים אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בקשה לסילוק על הסף מפלסת דרכה בין אינטרסים נוגדים של בעלי הדין ומדיניות שיפוטית, שמחד גיסא, מחייבת מטעמי צדק, פתיחתם של שערי משפט ומאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי דין שכנגד והעמסת יומן בית המשפט (ראה: ע"א 5634 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צור חברה לקבלנות כללית בע"מ (טרם פורסם, מיום 4.6.07)).