בוגנים נ' קונפינו

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב מיום 21.7.09 (כב' השופט אברהם קסירר) בו התקבלה תביעת המשיבה, והמבקשת חויבה לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות נשיכתה על-ידי כלבה של המבקשת, בחצריה של המבקשת.

ע"פ סמכותי הקבועה בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי אני דוחה את הבר"ע ללא צורך במתן תשובה.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לתת ביד הצדדים הליך יעיל, פשוט ומהיר, שמאפשר להביא לסיום המחלוקת ללא שיהוי, שאינו יקר, בתביעות אשר עלותן הכספית נמוכה, ולפטור את הצדדים בכל הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה רגילה (ראו גם: רע "א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ ([פורסם בנבו], 17.3.09)). 

תכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין. התערבות ערכאת הערעור תהיה מוצדקת רק במקרים חריגים בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826) .

במקרה הנדון ישב בית המשפט על המדוכה, שמע את הצדדים התרשם מהם באופן ישיר ועיין במסמכים שהוגשו לפניו. קביעתו לפיה המבקשת לא הרימה כדבעי את נטל הראיה לשלילת רשלנותה וקביעותיו באשר לנזקי המשיבה לרבות הוכחת קיומו של נזק עקיף - הן סבירות על פניהן, התבססו על חומר הראיות שבא לפניו, אין למצוא בהן כל טעות גלויה, והן תומכות במסקנה המשפטית אליה הגיע שכן בנסיבות חובת הבאת הראיות לשלילת הרשלנות הינו על כתפי המבקשת - הנתבעת - לאור סעיפים 40 ו-41 לפקודת הנזיקין. (כל זאת אף בהתעלם מסעיף 41א לפקודה, שלא נדון בפסק הדין, המטיל על בעל כלב בתובענה בשל נזק גוף שנגרם על ידי כלב לפצות את הניזוק ללא קשר לשאלת התרשלותו).

גם בסכום שנפסק על דרך אומדן תתערב ערכאת הערעור במקרים חריגים בלבד בהם אין לאומדן שנקבע עיגון מינימלי או שיש בו טעות ממשית גלויה (ראו : ע"א 3400/03 רובינשטיין ואח' נ' עין טל בע "מ ([פורסם בנבו], 23.5.05).

המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים תיקון בערעור.

במיוחד כך הם פני הדברים במקרה הנדון בו נתבקש בית משפט קמא לפסוק בפשרה ע"פ כתבי הטענות (ראו פרוטוקול הדיון שורה 20) ולא הובא כל נימוק כבד משקל המצביע לחרוג מן הכלל האמור.

באשר לטענות המבקשת על כך שנמנעה ממנה האפשרות להעיד את המטפלת מטעמה ועל כך שלא ביקשה מבית המשפט לפסוק בפשרה, כלל הוא שפרוטוקול הדיון משקף נאמנה את מהלך הדיון, ובעל דין הטוען אחרת עליו לבקש מבית המשפט שניהל את הפרוטוקול לתקנו. במקרה דנן אין בפרוטוקול הדיון זכר לטענות אלה שהעלתה המבקשת בבר"ע, ולא היתה מניעה מצידה להתייחס לטענות אלו במהלך הדיון או לבקש דחיה של הדיון על מנת להביא ראיות נוספות.

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה. אין צו להוצאות.

ניתנה בלשכתי היום, י" שבט תש"ע, 2 פברואר 2010. המזכירות תודיע לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: