בובליל נ' מועצה מקומית שלומי

פסק דין

בפניי תביעה כספית לתשלום תמורה בגין עבודות בניה שבמסגרתן בנה התובע תוספת של 42 מ"ר למבנה של בית כנסת.

טענות התובע:

התובע הינו קבלן בניין אשר התקשר עם הנתבעת, המועצה המקומית שלומי (להלן: "הנתבעת"), בהסכם לבניית בית כנסת בשלומי ששטחו 119 מ"ר, לאחר שזכה במכרז שפורסם לגביו.

לטענת התובע, הצעת המחיר הראשונית בגין בניית בית הכנסת עמדה על סך של 201,894 ש"ח כולל מע"מ, אך לאחר הפחתת חלק מהעבודות, הצעת המחיר עמדה על סכום כולל של 160,199 ש"ח כולל מע"מ, סכום שאכן שולם לתובע ע"י הנתבעת.

התובע הוסיף, כי הוא נדרש על ידי ועד בית הכנסת לבצע שינויים במבנה בית הכנסת בסכום כולל של 15,072 ש"ח, שאכן בוצעו על ידו, ובגינם קבל את תמורתם מהוועד.

לטענת התובע, יומיים לאחר שהתחיל בביצוע העבודות של בניית בית הכנסת, ביקשה ממנו הנתבעת להגדיל את שטח הבניה ולבנות תוספת למבנה בשטח של 42 מ"ר לשם הקמת חדר שירותים מחוץ למבנה בית הכנסת, שעלות בנייתה עמדה על סך של 48,510 ש"ח כולל מע"מ (להלן: התוספת").

התובע אכן בנה את התוספת הנ"ל אך הנתבעת לא שילמה לו תמורה בגינה, ומכאן התביעה.

טענות הנתבעת:

הנתבעת לא הכחישה דבר בניית התוספת על ידי התובע ששטחה עומד על 42 מ"ר ולא הכחישה את עלות הבנייה. יחד עם זאת טוענת הנתבעת, כי לפי התכנון המקורי של מבנה בית הכנסת, חדר השירותים אמור היה להיות בתוך המבנה פנימה, אך מאוחר יותר הוחלט על העתקתו אל מחוץ למבנה בשל התנגדות המתפללים להקמתו בתוך המבנה של בית הכנסת, דבר אשר הגדיל את שטח הבניה בעוד 42 מ"ר.

כך או כך, הנתבעת מעולם לא התחייבה לשלם לתובע תמורה בגין התוספת בהיותה חורגת מהתקציב אשר עמד על סך 160,000 ש"ח, ולראיה לא הוצאה בגינה הזמנה בכתב. ואולם כמחווה של רצון טוב נאמר לתובע על ידי ראש המועצה, כי הנתבעת תנסה לגייס תרומות למימון עבודה זו, כפי שגויסו תרומות עבור דברים אחרים הקשורים לבית הכנסת, ללא כל התחייבות קונקרטית מצדה.

הנתבעת הבהירה, כי היו עוד מספר שינויים ותוספות במבנה המקורי אשר נתבקשו על ידי ועד בית הכנסת, ובגינם קיבל התובע תשלום מלא.

לחילופין טוענת הנתבעת, שמכל סכום שייפסק לתובע, אם ייפסק, יש לקזז סך של 28,484 ש"ח בגין עבודות שלא בוצעו על ידו אך קיבל בגינן תשלום. כמו כן יש לקזז סכום נוסף של 15,072 ש"ח בגין עבודות שבוצעו ושולמו ע"י תורמים שונים וגם בגין ליקויים, כמפורט במכתבו של מהנדס המועצה ובתצהירו של הגזבר.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ושני עדי ההגנה, מר ייבגני לוזינסקי, מהנדס המועצה, ומר שמואל רוזנגרטן, גזבר המועצה, לאחר שהקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

כפי שציינתי מקודם, טענות התובע אודות בניית התוספת בשטח כולל של 42 מ"ר ועלות בנייתה, הן טענות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, והמחלוקת העיקרית נסבה על השאלה, האם הנתבעת התחייבה לשלם לתובע את התמורה בגין בניית התוספת.

עיקר יהבה מפנה הנתבעת לאמור בנספח 2 לחוזה שנחתם בין הצדדים בקשר לבניית בית הכנסת, בו נאמר כי: "כל שינוי ו/או תוספת למסגרת הפרויקט מכל סוג שהוא חייבת להיות אך ורק באמצעות הזמנת עבודה חתומה כדין בידי מורשה חתימה של המועצה".

בסעיף 5 לתצהיר גזבר המועצה, מר שמואל רוזנגרטן, צוין כי:

"לפי התכנון המקורי של בית הכנסת, השירותים היו ממוקמים בתוך המבנה. הואיל ומתפללי בית הכנסת התנגדו למיקום השירותים בתוך חלל בית הכנסת, הוסכם בין המתפללים לבין התובע, בנוכחות נציג המועצה, כי השירותים (בשטח 4 מ"ר * 3 מ"ר) יבנו מחוץ למבנה ובמסגרת זו יוסף סך כולל של 42 מ"ר למבנה (לרבות השטח של השירותים)".

אדגיש בהקשר זה, כי לא זו בלבד שהזמנת התוספת מאת התובע נעשתה בנוכחות נציג של הנתבעת, שלפי גרסת התובע בכתב התביעה ובעדותו אינו אחר מאשר ראש המועצה בעצמו, אלא שהנתבעת לא הכחישה את טענת התובע בכתב התביעה, כי הנתבעת – ולא אחרים - היא זו שביקשה ממנו לבצע את התוספת (ראו סעיף 6 לכתב התביעה וסעיף 3 לכתב ההגנה).