בהרי ואח' נ' חדד ואח'

החלטה

המבקשים עותרים להחלטה המורה להפסיק את הבוררות המתנהלת בין בעלי הדין לפני המשיב 2 ולהורות לו להימנע ממתן פסק דין.

1. המבקשים והמשיב 1 (להלן – המשיב) הינם, ככל הנראה, חברים ו/או בעלי זכויות ב- "יעל – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן – האגודה). הסכסוך בין בעלי הדין נעוץ במכירת נכס מקרקעין השייך לאגודה, ובטענת המבקשים לפיה שלשל המשיב את תמורת המכר לכיסו. על רקע סכסוך זה והגשת תביעה נגזרת נגד המשיב, חתמו המבקשים והמשיב על הסכם לפיו יועברו הסכסוכים ביניהם "בענייני כספים וזכויות באגודה הקשורים ו/או נובעים מזכויותיהם ו/או חובותיהם כבעלי מניות ב"יעל"..." – לבוררות בפני המשיב 2 (להלן – הבורר).

2. הבוררות התנהלה כסדרה: המבקשים הגישו כתב תביעה; המשיב הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד; הבורר סיים את שמיעת הראיות, ובעלי הדין אף הספיקו להגיש סיכומיהם. יש להניח כי לולא הבקשה שלפני, כבר הייתה מגיעה הבוררות לכדי סיום עם מתן פסק בוררות.

3. ביום 9.10.12 הוצא ע"י רשם האגודות השיתופיות צו לפירוק האגודה ומינה את המשיב מס' 3 כמפרקה (להלן – המפרק). ביום 3.3.13 פנה המפרק לבורר ודרש ממנו להפסיק לאלתר את הבוררות משלטענתו, זו מתנהלת בעניין המסור לסמכותו הייחודית. עמדת המבקשים הייתה כי אכן יש להפסיק את הבוררות, ואילו המשיב והבורר סברו כי יש לסיימה.

מכאן הבקשה שלפני.

4. המבקשים סומכים בקשתם על סעיף 48 לפקודת האגודות השיתופיות, המפרט את סמכויות המפרק עם מתן צו הפירוק. לשיטתם, הסמכות הסטטוטורית גוברת על סמכות הבורר הנובעת מההסכם שבין הצדדים. משהבורר צריך להכריע בפסק הבוררות בשאלות: מהו היקף התמורה ששולמה בגין נכס המקרקעין; מהם חובותיה של האגודה; אילו מחובותיה שולמו ע"י המשיב, אם בכלל; האם מגיע למשיב שכר בגין פועלו; מהו הסכום שיש לשלם למבקשים כדמי עזיבה, וכו' – הרי אלו נושאים המסורים על פי חוק למפרק, ולו בלבד. מה גם שקיים חשש לפסיקות סותרות ולחיובי כפל. במהלך הדיון הוצהר ע"י ב"כ המבקשים: "מה שהצדדים עושים אצל הבוררות זה הליך פירוק. הם לא רבים על הזכויות שלהם בינם לבין עצמם אלא הם רבים על מצבת הזכויות של האגודה עצמה..." (עמוד 3 שורות3-4) וכי לא קיים נושא שאינו מתנגש עם סמכות המפרק.

5. בבוקר הדיון, ולא כפי שנקבע ע"י בית המשפט, הוגשה מטעם המשיב תגובה, שאף לא נתמכה בתצהיר המשיב, שלא התייצב כלל לדיון. בא כוחו טען בשמו כי יש להורות על סיום הבוררות תוך מתן היתר לבורר ליתן פסק בוררות, מחמת הטעמים הבאים: האגודה אינה צד להסכם לבוררות ואינה צד לבוררות; הבוררות מצויה בשלבה האחרון "רגע לפני מתן פסק דין"; הבוררות עוסקת רק במישור היחסים שבין בעלי המניות וביישוב המחלוקות הכספיות שביניהם; משהבורר חייב לפסוק לפי הדין ממילא "אין חשש ממשי כי פסק הבוררות יקפח את זכויותיהם של צדדים שלישיים... הכרעתו עתידה להביא בחשבון את הבטחתם זכויותיהם של נושי האגודה..."; בניגוד להוראה הקיימת ביחס לחברה בפירוק, המחייבת עיכוב הליכים אוטומטי, לא קיימת הוראה מקבילה בפקודת האגודות השיתופיות; יש ליתן עדיפות להסכמת הצדדים להסדיר את הסכסוך במסגרת בוררות, וכן נטען לחוסר תום לב מצד המבקשים.

ב"כ המשיב אישר כי במסגרת הבוררות אכן מתבררת בין היתר טענת המשיב לפיה חלק מהזכויות שנטען שהן של האגודה – שייכות לו באופן אישי, וכי "זו בעיה ביחס לנכסים שנטענים שאינם שייכים לכאורה לאגודה. זו בעיה" (עמוד 4 שורות 18-19).

6. לאחר הדיון הגיש אף המפרק את עמדתו, בה חזר למעשה על העמדה אותה הביע בפני הבורר במכתבו מיום 3.3.13 והוסיף כי: סכומי המכר שייכים לאגודה בלבד; המפרק כבר הוציא נגד המשיב צו תשלום "הכולל את מלוא הסכומים הנדונים במסגרת הליך הבוררות"; ככל שיועברו למבקשים כספים במסגרת הבוררות יעקל אותם; הנושאים שהועברו להכרעת הבורר אינם "ברירים", למשל בנושא החברות באגודה – הנתון לסמכותו הייחודית של רשם האגודות השיתופיות; המשיב לא מקיים את החלטת הבורר, וכי אין ליתן משקל לעובדה שהבוררות נמצאת בפני סיום שכן הוא הורה להפסיקם מיד לכשנודע לו על קיומם.

7. סעיף 48 לחוק האגודות השיתופיות, שמחמת אורכו לא אצטט את נוסחו, קובע כי למפרק מוקנות סמכויות נרחבות, וביניהן: הסמכות לקבוע מהם החובות המגיעים מחברי האגודה; לחקור בתביעות נגד האגודה; לקבוע את דיני הקדימה של החובות; לשלם תביעות נגד האגודה; לקבוע בצו מיהם האנשים שיישאו בעול הפירוק, וכו'. לצורך כך הוסמך המפרק להזמין עדים ולכוף אותם להופיע לפניו. כן נקבע כי צווים של מפרק ייאכפו "ממש כשם שמוציאים לפועל פסק של בית משפט מחוזי".

8. עיון בכתבי הטענות שהוגשו לבורר מעלה, כי לא כפי הנטען ע"י המשיב – הסכסוך שנמסר להכרעת הבורר אינו סכסוך כספי בין יחידי האגודה שאינו נוגע לאגודה, שכן לב ליבו של הסכסוך נוגע לנכס המקרקעין שהיה שייך לאגודה ונמכר ע"י המשיב, ואשר גם המבקשים וגם המשיב מבקשים לנגוס בכולו.

מכתב התביעה שהוגש לבורר, מהתביעה שכנגד, אף מתשובת המשיב לבקשה שבפני עולה, כי הבורר צריך להכריע בעיקר בשאלות הבאות: מעמדם של מי מהמבקשים באגודה, דהיינו, מי נותר חבר ומי עזב; אופן חלוקת התמורה בין האגודה לבין חברת דארניל; מהי התמורה שקיבל המשיב בפועל מהמכר; הדונם הנוסף שבמחלוקת; תביעת המשיב לשכר בעד פועלו; לרבות "ההוצאות והחבויות המוטלות על האגודה" [ראה סעיף 4.3 (א) לתגובת המשיב] – עניינים שבמובהק קשורים לאגודה, וכפועל יוצא למפרק.

9. בעלי הדין נהגו עד כה כאילו אין לאגודה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית, כאילו רכושה הינה רכושם הפרטי של חברי האגודה, תוך התעלמות מנושים שאת חובם יש לפרוע טרם "חלוקת השלל". רשם האגודות הוא זה שצריך לקבוע מי הם חברי האגודה, והמפרק הוא שצריך לחקור ולהכריע מהי התמורה שנתקבלה בפועל עבור מקרקעי האגודה; מי קיבל את הכספים; מי צריך להחזיר וכמה; מי הם הנושים; מהם חובות שיש לפרוע; מהם סדרי הנשייה, וכו'.

מסירת השאלות לעיל להכרעה בבוררות, עת האגודה לא הייתה צד לה, מתעלמת מאישיותה העצמאית והנפרדת של האגודה, מנושיה ומן האפשרות לקיומם של חברי אגודה נוספים.

10. אין לקבל את טיעון המשיב, לפיו אין להפסיק את הבוררות משום שהאגודה אינה צד לה, שכן "היא הנותנת". האגודה צריכה גם צריכה להיות חלק מהבירור המשפטי, שהרי יש לה אישיות משפטית משל עצמה והרכוש נושא הבוררות היה רכושה שלה. הפניית המשיב לת.א. (ת"א) 2242/78 מרקוביץ נ' תדהר (מיום 1.6.82) אין בה לתמוך בעמדתו, שהרי במקרה המובא האגודה הייתה צד להליך שעיכובו נתבקש וקולה נשמע, עת בענייננו ניהלו בעלי הדין את הבוררות בהיחבא תוך התעלמות מוחלטת מהאגודה, משל לא הייתה קיימת.

11. למעלה מהצורך ייאמר כי המשיב אינו יכול לאחוז בקרנות המזבח ולדבוק בבוררות עת אינו מקיים כלל את החלטות הבורר ועת לא הפקיד בחשבון נאמנות את הסכום אותו הורה הבורר להפקיד; אף החשש מפסיקה סותרת או כפולה אינו תיאורטי, שכן הוברר כי המפרק כבר הוציא נגד המשיב צו להשבת כספים לקופת האגודה. עוד אעיר כי העובדה שהבוררות נמצאת בשלבי סיום אין בה כדי להטות את הכף, משמלכתחילה התעלמו בעלי הדין מקיומה של האגודה ולא צירפו אותה להליך, אף לא הודיעו לה על קיומו.

התוצאה

משלא השתכנעתי כי הבוררות כללה נושאים כספיים פרטיים בין בעלי הדין שניתן להפרידם בעיפרון כחול מיתר העניינים הקשורים בטבורה של האגודה ומתייחסים לאינטרסים המובהקים שלה, איני רואה מנוס מקטיעת הבוררות והעברת השרביט לידי המפרק.