בהט נ' בנק לאומי רמת גן סניף הבורסה לעסקים 10743

החלטה

47501-05-10

המבקש[הנתבע]:בנק לאומי לישראל בע"מ

המשיבה:אביגיל בהט

[התובעת]

החלטה

בפניי בקשה מטעם המבקש, הוא הנתבע, לדחיית התובענה כנגדו, מחמת התיישנות.

טוען המבקש כי הרקע לבקשתו הינו כדלקמן: ביום 24.3.10 הגיש המבקש תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המשיבה, על סך 605,559.75 ₪, ומלבד המשיבה היו נתבעים נוספים, חלקם ערבים לחובות המשיבה. המשיבה מצידה הגישה בקשת רשות להתגונן מול תביעת הבנק, וביום 30.5.10 את תביעתה הנוכחית, על סך 237,623 ₪.

טוען המבקש כי בתביעתה הנוכחית, טענת התובעת הינה, כי הבנק הפר את התחייבויותיו על פי ההסכם עמה, וחייבה בריבית שקלית במקום בריבית על הלוואה דולרית, וכתוצאה מהפרה זו, גבה ממנה הבנק ביתר סכום של 237,623 ₪. מכאן, לטענת הבנק, הרי שמועד ההפרה הנטענת, של התחייבות הבנק לחייב את חשבון התובעת בריבית דולרית, היה במועד בו הועמד בחשבון אשראי שקלי, ולא הלוואה דולרית.

הבנק מפנה לס' 12 לכתב התביעה שם צוין כי "החל מיום 7.8.02...העמיד הבנק לבהט אשראי ולא הלוואה, שהגיע ביום 21.10.02 לסך של 1,140,574 ₪ לאחר מועד זה, לא קיבלו בהט כספים נוספים מהבנק".

יוצא אפוא, לשיטת הבנק כי מועד ההפרה הנטענת הינו ביום 7.8.02, או אז העמיד הבנק לתובעת אשראי ולא הלוואה. מכאן שהחל ממועד זה, קמה לתובעת עילת תביעתה כנגד הבנק.

לחלופין לטענת המבקש, היה מועד ההפרה הנטענת ביום 21.10.02, בו הגיע האשראי לכדי 1,140,574, והועמדה לתובעת הלוואה שקלית בסך 1,075,000 ₪. גם במועד זה, כך הבנק, הודע לתובעת שיעור הריבית המחויבת בחשבון, בצירוף הפרשי הצמדה למדד יוקר המחיה. על כן, טוען הוא, כי מועד זה, 21.10.02, הינו מועד ההפרה הנטען, ממנו שוחזר החשבון בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה כנספח א'.

מהאמור לעיל עולה, לטענת הבנק, כי עילת תביעתה של התובעת התיישנה כבר ביום 6.8.09, או לכל המאוחר ביום 20.10.09, ואילו התביעה הוגשה רק ביום 30.5.10. בנוסף לטענת המבקש, בתביעה המבוססת על תנועות בלתי נכונות ומזיקות המבוצעות בחשבון, מועד ביצוע הפעולות בחשבון הינו המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות.

המשיבה – התובעת הביעה התנגדותה לבקשת סילוק התביעה שהגיש הבנק. לשיטתה, הבנק סבור כי תביעתה מתבססת על תאריך יחיד, 7.8.02, בו לכאורה התגבשה עילת תביעתה נגדו, ולא כך היא. לטענתה, אמנם בכתב התביעה צוין במפורש כי המועד האמור, 7.8.02, הינו המועד בו החלו ההפרות מצד הבנק, וכי המדובר בהפרה מתמשכת וחוזרת, אך אין המדובר בהפרה חד פעמית כפי שגורס הבנק. לשיטתה, העילה לה טענה היא בתביעתה, נולדה בכל פעם, בה הועמדו לטובתה ההלוואה או האשראי, מחדש. זאת ועוד; לשיטתה, גם אם חלה התיישנות בגין המועד הראשון, הרי שלא חלה התיישנות בגין המועדים המאוחרים בהם הועמדו האשראים / ההלוואות מחדש.

בנוסף לכך טוענת התובעת, כי עד למועד בו שהגיש נגדה הבנק תביעתו, לא ידעה כי האשראים לא הועמדו לחשבונה בהתאם להתחייבויות הבנק כלפיה, וכי מעולם לא עלה בדעתה או בדעת בעלה המנוח, כי שילמו לבנק סכומים מעבר למגיע לו. רק בדיעבד, ולאחר שהוגשה נגדה תביעת הבנק, ערכה בדיקה וגילתה כי שילמה למעלה ממיליון וחצי ₪, וכי עליה להפנות את מסמכי הבנק לבדיקה. מבדיקה זו עלה כי הבנק הפר התחייבויותיו והעמיד אשראים שונים שלא על בסיס דולרי, אלא על בסיס שקלי. אשר על כן, המועד הקובע לעניין עילה זו לשיטת התובעת, זו הינו המועד בו הוברר לה, באמצעות מומחה מטעמה, כי הבנק הפר התחייבויותיו כלפיה.

התובעת מטעימה ומוסיפה כי המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות הינו זה בו היו בידה כל העובדות המהותיות המזכות אותה בקיום חיובו של הנתבע, וכי מועד זה הינו ביום בו שולמו על ידה סכומים ביתר, היינו, לאחר ששילמה את הסכומים האמיתיים שהגיעו לבנק.

לבסוף טוענת התובעת כי מועד ההתיישנות נמנה אך מן המועד בו מופנית דרישת התשלום של הלקוח מהבנק. מאחר שיתרת הזכות לטובת התובעת נוצרה רק לאחר ששילמה סכומים העולים על התחייבויותיה, הרי שמועד היווצרות העילה הינו רק לאחר תשלום הסך שהיה מחובתה לשלם, כפי שנקבע בחוות הדעת מטעמה.

הבנק השיב לתגובת התובעת כל טענותיה, כיוון שלשיטתו, המועד הקובע בשאלת ההתיישנות, הינו אירוע נקודתי ממנו צמחה עילת התביעה, אשר בלעדיו לא הייתה באה תביעתה לעולם, והפסיקה קובעת כי תביעה המבוססת על תנועות בלתי נכונות בחשבון הבנק, המועד הקובע לתחילת ההתיישנות הינו מועד ביצוע הפעולות בחשבון.

עוד טוען הוא כי התובעת ידעה גם ידעה על העובדות המקימות את עילת תביעתה, כבר בשנת 2002, הן מההודעות שנשלחו אליה מטעמו, והן כאשר הועמדה לה ולבעלה הלוואה שקלית בחשבון.

דיון

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, קובע תקופה בת 7 שנים להגשת תביעה מיום בו התגבשה עילתה.