בדראן נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לפסלות שופט.

מן הבקשה אני למדה כי המניע לבקשה הינה החלטה שנתתי בתיק אחר בו היה המערער מעורב, עפ"ת 52099-07-12.

בעפ"ת 52099-07-12 ערער המערער על פסק דין שנתן השופט אנושי, בבית משפט לתעבורה פתח תקוה, שם נגזר עונשו ל- 45 ימי פסילה ו-1,200 ₪ קנס.

בפסק הדין בעפ"ת 52099-07-12 הכרעתי כי פסק הדין של שופט אנושי יבוטל, והתיק יוחזר אל בית המשפט לתעבורה על מנת שהשופט יכריע בו על סמך החומר שלפניו, בהתאם לבקשת המערער.

עוד הוחלט בעפ"ת 52099-07-12 כי עונש הפסילה שנקבע למערער בבית המשפט לתעבורה, יעוכב עד למתן החלטה בערעור, ומשבוטל פסק הדין של השופט אנושי, בוטל עונש הפסילה גם הוא, עד להכרעה חדשה.

והנה, בתיק זה, עפ"ת 27207-04-13, הגיש המערער ערעור על פסק הדין שנתן השופט אנושי מבית משפט לענייני תעבורה ביום 7.3.2013, הוא פסק הדין שהוחזר לעיונו ולמתן פסק דין חדש. בפסק דין זה נקבע עונשו של המערער ל- 60 ימי פסילה ו-1500 ₪ קנס.

הערעור כאן הוגש ביום 15.4.13 וביום 22.4.13 נתתי החלטה כי התיק יישמע לפני ביום 26.5.13.

ביום 21.5.13 הגיש המערער בקשה לפסול אותי מלדון בתיק זה מו הטעם כי:" הנאשם לא רואה שום סיכוי סביר לכך שיתקיים הליך משפטי ראו והוגן".

המשיבה התנגדה לבקשה, מן הטעם כי אין כל בסיס לטענת המערער לפיה בית המשפט נהג עימו באופן שאינו הוגן או אינו ראוי, אלא נהפוך הוא, שהרי בית המשפט קיבל את ערעורו, על אף התנגדות המדינה.

הכרעה:

מעיון בבקשה שהגיש המערער לפסלות שופט עולה כי הנימוק לטיעון בדבר משוא פנים נובע מן העובדה כי בדיון בעפ"ת 52099-07-12 נמתחה עליו ביקורת. מכאן הסיק כי "מדובר במשוא פנים ואין סיכוי ולו הקלוש ביותר שיעשה כאן משפט צדק".

אינני מקבלת טענה זו.

העילות לפסלות שופט קבועות בסעיף 77 א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, וביניהן העילה של חשש למשוא פנים, עליה הסתמך המערער.

איני מוצאת כל קשר בין התנהלות המערער או בית המשפט בערעור הקודם שהגיש לבין הערעור שלפני. אין חשש ממשי למשוא פנים, המערער לא ביסס טענה זו, כלל ועיקר.

אשר על כן הטענה נדחית.

הדיון בערעור יתקיים במועדו.

ניתנה היום, י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: