בדר(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

על יסוד האמור בפסקה 7 לפסק הדין בבש"פ 6552/05 ראסם עבידאת ואח' נ' מ. י. (ניתן ביום 17.8.05), אני מחליט לקבל את החומר לצורך עיון בו בלבד.

אדגיש כי בנסיבות העניין לא יכולה להיות מחלוקת ביחס לעוצמת הראיות, שיש בהן כדי לבסס את העבירה המיוחסת לעורר.

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תש"ע, 25/11/2009 במעמד הנוכחים.

כמאל סעב, שופט

החלטה

לפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בעכו ( להלן – "בימ"ש קמא"), אשר ניתנה ביום 29.10.09 על יד כב' השופט ר. צמח, בבקשה 14163-10-09.

נגד העורר הוגש כתב אישום בתיק פל 14153-10-09 ובו יוחסה לו עבירה של החזקת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 191.07 גרם נטו כשהוא מחולק לשתי יחידות. העבירה בוצעה ביום 12.10.09 עת נתפס העורר במחסום שהציבה לו המשטרה בעקבות מידע מודיעיני.

עוד נתפס יחד ברכב העורר אגרפן ובגין כך יוחסה לו עבירה נוספת של החזקת סכין בניגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין.

בפני לא חלק הסנגור על קיומן של ראיות לכאורה ואף לא על קיומה של עילת מעצר, אך הוא מלין על כך שבעניינו של העורר לא הוגש תסקיר מעצר ואף לא ניתנה לעורר את ההזדמנות להציג חלופת מעצר ראויה.

הסנגור הכחיש בבימ"ש קמא כל קשר בין העורר לסם שנתפס ברכב וטען כי יש לאחרון שונאים רבים ואף ביקש מבית המשפט להתעלם מהחומר המודיעיני שהוצג לו.

מעיון בהחלטת בימ"ש קמא עולה כי הוא התייחס לחובת בית המשפט לבחון חלופת מעצר ואף הפנה לסעיף 21(ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו 1996, אך מעבר לאמירה הנ"ל הוא לא הוסיף דבר.

המשיבה מבקשת לדחות את הערר וטוענת כי קיימות ראיות למכביר ואף עילת מסוכנות מובהקת, כך שאין חלופה שתוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר. חיזוק למסוכנות העורר אנו מוצאים בחומר המודיעיני שהוצג בפני בימ"ש קמא ובפני בית משפט זה, לטענת המשיבה.

אמנם הסנגור התנגד להצגת החומר המודיעיני, אך התנגדותו נדחתה ו עיינתי בחומר זה. אכן מדובר בחומר מודיעיני שאינו שייך לעבירה הנדונה, הגם שמדובר בחומר שיש בו כדי להצביע על מסוכנות העורר הרבה, אך עדיין המדובר בחומר מודיעיני וספק רב אם על פיו ניתן להביא את העורר לדין וכי בנסיבות העניין יש לבחון את המסוכנות ביחס לאישום המיוחס לו.

העורר בחור צעיר יליד 1984, לפני זמן מה סיים את שירותו הצבאי שם שימש כמפקד צוות בסיירת נח"ל, עובד כיום בבניין . לא נטען דבר ביחס לעברו של העורר, לכן ניתן להניח כי עברו נקי.

לאחר שעיינתי בהחלטת בימ"ש קמא, בהודעת הערר ובטיעוני הצדדים אני מחליט לקבל את הערר, לבטל החלטת בימ"ש קמא לפיה העורר נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו ולהורות על החזרת הדיון בפניו לשם הגשת תסקיר מעצר ובחינת חלופת מעצר.

בימ"ש קמא היה מודע לצורך בבחינת חלופת המעצר, אך בעניין זה וכעולה מהחלטתו לא ניתן לומר כי סוגיה זו נבחנה על ידו עד תום וכמתחייב.

החובה לבחון את חלופת המעצר נקבעה בדין ואף חזרו על כך רבות בתי המשפט , תוך קביעה כי החלופה אינה מיועדת לאיון הסיכון אלא לצמצומו – ראו בש"פ 11163/08 מדינת ישראל נ' דוד טל (ניתן ביום 4.1.09) והפסיקה שהובאה שם.

עוד ניתן להפנות לפסק הדין שניתן בבש"פ 3128/07 אסף דרדיקמן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.4.07) ובו קבעה כב' השופטת חיות כדלקמן:

" .... עם זאת השאלה עליה יש לתת את הדעת בכל מקרה ומקרה היא האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור בערובה ובתנאים שפגיעתם בחירותו של העורר פחותה, לשם כך יש לבחון כל מקרה לגופו ." .

ראו גם בש"פ 3177/06 מנור נ' מדינת ישראל (2006) ובש"פ 3980/06 חמוד נ' מדינת ישראל (2006).