בדר עותמאן יגמור נ' מחמד ע'אזי ח'דר_קאלותי ואח'

החלטה

1.לפנינו שתי תובענות שהדיון בהן אוחד מאחר שעניינן אחד.

עניינה של התובענה הראשונה (ת"א 9300/03), פירוק שיתוף במקרקעין של נכס הנמצא באדמות ענתא בירושלים (להלן- התביעה הראשונה).

עניינה של התובענה השניה (ת"א 20758-11-11), בקשה לצו מניעה זמני האוסר על הנתבע לבצע כל עבודות בניה, חפירה ו/או פלישה בנכס (להלן- התביעה השניה).

2.בתביעה הראשונה ניתן ביום 17.6.2008 פסק דין, בהיעדר סיכומי הנתבעים, לפיו התביעה התקבלה במלואה ונקבע פירוק שיתוף בנכס באופן שהוצע על ידי התובעים בכתב תביעתם (להלן- פסק הדין).

יצוין, כי פסק הדין ניתן לאחר שניתנו לפניו שני פסקי דין שבהם נדחתה התביעה בשל מחדלים שונים של התובעים.

3.כאמור לעיל, פסק הדין ניתן ביוני 2008 ומאז לא נשמע קולם של הנתבעים, הגם שנעשו הליכים שונים למימוש פסק הדין, לרבות מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

4.בעקבות התביעה השניה, שהוגשה למעלה משלוש שנים לאחר פסק הדין, טען הנתבע לראשונה כי לא ידע דבר על קיומו של פסק הדין ואף סבר כי התביעה נדחתה בשל מחדלי התובעים.

5.בדיון שהתקיים ביום 11.2.2013 ניתנה רשות לנתבע להגיש בקשה לביטול פסק הדין, היא הבקשה שלפנינו.

6.בבקשתו טוען הנתבע כי מאז פסק הדין אשר דחה את התביעה בשל מחדלי התובעים (בתאריך 16.3.2008) לא קיבל כל החלטה ו/או הודעה, ולכן סבר שהסתיימו ההליכים בינו לבין התובעים.

טענה נוספת שהעלה הנתבע היא , כי הואיל והתובעים אינם רשומים כבעלים של הנכס - הם לא היו רשאים לבקש מלכתחילה את פירוק השיתוף , וגם מטעם זה יש להורות על ביטולו של פסק הדין.

הנתבע הוסיף , כי מזה עשרות שנים נמצא חלק מהנכס בשימושו הבלעדי, והפעלת פסק הדין תסב לו נזק בלתי הפיך.

7.התובעים מתנגדים לבקשה וטוענים כי הנתבע ידע על פסק הדין מיום שניתן, וכי התנהלותו לכל אורך ההליכים היתה מתחמקת תוך יצירת סחבת, ואין לקבל את בקשתו שהוגשה כארבע שנים לאחר שניתן פסק הדין.

8.בבוא בית המשפט לשקול בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עומדים לפניו שני שיקולים:

האחד - סיבת מחדלו של המבקש , והשני - מה הם סיכוייו והאם טענותיו לגופו של עניין יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהיעדר, באם יינתן למבקש יומו בבית המשפט.

כמובן שכל מחדל בשל העדר זימון או ידיעה על פסק הדין מחייבת את ביטולו מחובת הצדק.

במקרים בהם הייתה מסירה כדין, או לפחות ידיעה ממשית או קונסטרוקטיבית, יש לשקול את שני השיקולים האמורים במצטבר.

אולם, ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר וכבדת משקל - קטן המשקל הנדרש ביחס לתשובה לשאלה האחרת, על מנת להביא לביטול פסק הדין.

כך, במקרים בהם הסיבה למחדל המבקש מקורה בזלזול ניכר או ברשלנותו שלו, יתכן כי תידחה הבקשה וזאת מבלי ליתן משקל רב לשיקול השני.

לחלופין, במקרים בהם הציג המבקש טיעונים טובים ובעלי סיכוי לשינוי פסק הדין - יכול בית המשפט ליתן לו יומו בבית המשפט, למרות מחדל שאינו מוצדק, תוך תיקון המחדל והנזק שנגרם בפסיקת הוצאות.