בדר אלדר ואח' נ' חמדאן ואח'

פסק דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. לפנינו תביעה לפינוי וכן לתשלום דמי שימוש ראויים, אשר הוגשה ביום 17.7.08.

2. על פי כתב התביעה, התובעים הינם בעלי זכויות בבניין המצוי על מקרקעין הידועים כחלק מחלקה 225 בגוש 30614 בבית חנינא ירושלים (להלן – הנכס) , שעבר אל התובעים בירושה מאת אמם המנוחה רוקיה אלדר ז"ל (להלן – המנוחה), אשר הלכה לעולמה ביום 1.9.03.

3. לפני פטירתה, השכירה המנוחה את הנכס ביום 1.11.02 לד"ר מחמוד אלשאמי (להלן – השוכר), בשכירות חופשית לתקופה של שנה אחת, עד ליום 1.11.03.

לאחר פטירת המנוחה , האריכו התובעים את השכירות לתקופה נוספת עד ליום 1.11.04, ובתום תקופת השכירות האמורה - הודיעו לשוכר כין אין בכוונתם לחדשה, וכי עליו לפנות את הנכס.

4. משלא פינה השוכר את הנכס – הגישו התובעים נגדו תביעת פינוי ביום 3.5.05 (ת.א. שלום י-ם 4890/05).

ביום 10.7.05 ניתן פסק דין פינוי כנגד השוכר בהעדר הגנה (להלן – פסק הדין לפינוי).

5. ביום 6.3.06 הגיש הנתבע 1 (להלן – כרם) , שהוא בנו של הנתבע 2 (להלן – מוחמד) , תביעה כנגד התובע 1 (להלן – נזמי) וכנגד השוכר למתן צו הצהרתי כי זכות החזקתו של כרם בנכס היא זכות עצמאית מזכותו של השוכר, ולכן, לטענתו, פסק הדין לפינוי אינו חל עליו (ה.פ. 584/06).

6. ביום 19.8.07 ניתן פסק דין בה.פ. 584/06 על ידי כב' השופט יעקובי, שבו נקבע כי בכל הקשור ליחסים שבין כרם לבין נזמי לא רשאי נזמי לפנות את כרם מכוח פסק הדין לפינוי, אלא יהיה רשאי לפנותו רק אם יגיש תביעת פינוי נגד כרם ויזכה בה.

מכאן התובענה שלפנינו.

7. בסעיף 10 לפסק דינו בה.פ. 584/06 קבע כב' השופט יעקובי:

"10. בראשית ישיבת 9.11.06 נרשמו הדברים הבאים (ראו עמ' 2 לפרוטוקול):

"אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיב 1 יחד עם אחרים הוא היורש של המנוחה רוקיה אלדר, שהיא אמו, אשר בחייה הייתה הבעלים של הנכס... גם אין מחלוקת שהמשיב 2 שכר את הנכס ב – 1.11.02. גם אין מחלוקת שניתן פסק דין נגד המשיב 2 בת.א. 4890/05 לפינויו מן הנכס. המחלוקת בין הצדדים היא האם למבקש יש זכות עצמאית נפרדת מזכותו של המשיב 2, דהיינו אם שכר את הנכס מנציג הבעלים עווני עבדל חמיד (אבו נאיל) אם לאו...".

8. בסעיף 15 לפסק דינו קבע כב' השופט יעקובי:

"15. מן המכלול עולה בבירור, כי השתלשלות העניינים היא כזו, שעולה ממנה כי לא ניתן לפנות את המבקש מן הנכס, מכוח פסק הדין שניתן מן המשיב 2. זו תכליתה העיקרית של התובענה דנן, ואילו היה המבקש מסתפק, בעתירה להצהרה כזו, היה מקבל את מלוא מבוקשו. עם זאת, בשל כך שבתובענתו ביקש המבקש להצהיר גם כי "זכות החזקתו בנכס... היא זכות עצמאית מזכותו של המשיב 2", ולנוכח מה שצוטט לעיל (בסעיף 10) מפרוטוקול ישיבת 9.11.06 - אומר דברים נוספים אשר אין לראות בהם קביעת מסמרות ביחסים בין הצדדים אלא רק חיזוק נוסף לתוצאה דלעיל".

9. התובעים טוענים כי הנתבעים מחזיקים בנכס שלא כדין ועליהם לפנותו.

לעניין דמי השימוש הראויים, טוענים התובעים בסעיף 17 לכתב התביעה, כי הם זכאים לסכום של 600$ לחודש לתקופה מיום 1.6.04 ועד ליום הגשת התביעה (16.7.08), סכום השווה בשקלים לסך של 30,600$, וכן לדמי שימוש ראויים בסך של 600$ לחודש מיום 16.7.08 ועד לפינוי בפועל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

יצוין , כי סכום התביעה נקבע לסך של 100,980 ₪ נכון ליום 17.7.08.

עוד יצוין, כי התובעים הגישו חוות דעת שמאית מטעמם של השמאי יעקב פטל לגבי דמי השימוש הראויים רק ביום 29.3.12 , שבה נקבעו סכומים גבוהים יותר, ולא ביקשו לתקן את כתב התביעה בהתאם לאמור בחוות הדעת.