בדיר ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל -

החלטה

המבקשים עתרו לסעד זמני של צו מניעה - עיכוב ביצוע והתליית צווי הריסה וסילוק יד ממקרקעין לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק") בייחס למבנים המצויים בגוש 8871 חלקה מס' 27 (להלן: "המקרקעין") צווים מספר 0938 (למבקש 1) ו- 0937 (למבקשת 3).

למען הסדר הטוב, אסקור בקצרה השתלשלות ההליכים בתיק זה.

ביום 16.02.13 פנו שמונה מבקשים, בכללם המבקשים 1 ו – 3, בבקשה האמורה לעיכוב ביצוע והתליית צווים לסילוק יד ממקרקעין, וזאת ביחס לצווים אשר התקבלו בעניינם של המבקשים, אשר צורפו לבקשה וסומנו ת/2.

הבקשה הועברה לתגובת המשיב ולתשובת המבקשים, וביום 21.04.13 ניתנה החלטתי על סמך הבקשה, התגובה והתשובה כדלקמן:

"שמונת המבקשים עותרים להתלות את שמונת הצווים שהוצאו על ידי מנהל מקרקעי ישראל לסילוק ידם של המבקשים ולפינוי מקרקעי ציבור המצויים בעיר כפר קאסם, וזאת לתקופה של שנתיים ימים, על מנת שהמבקשים יוכלו לנסות במהלך השנתיים "להכשיר" את המבנים שהקימו במקרקעין.

לטענת המבקשים, צווי הפינוי לוקים בפגמים של חוסר סבירות והפלייה.

לאחר עיון מעמיק בבקשה, בתגובה ובתשובה, החלטתי כי דין הבקשה להידחות, כפי שיובהר להלן.

סיכויי התובענה דנן קלושים ביותר, ולא מצדיקים מתן סעד זמני.

צווי הפינוי, שהוצאו מכוח חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א – 1981 (שמו החדש של החוק לאור תיקון מספר 3 מיום 01.01.11), הוצאו לכאורה כדין, בהתאם להוראות החוק.

המשיבה טרחה בתגובתה ונתנה תגובה מפורטת ביותר, מלווה במסמכים הרלוונטיים, לגבי כל צו וצו משמונת הצווים, ואילו המבקשים, למעט אמירות פומפוזיטיות ופופוליסטיות, לא התמודדו בתשובה עם האמור בתגובת המשיבה, ולא השכילו להוכיח, ולו לכאורה, כי נפל איזה שהוא פגם בצווי הפינוי או שהצווים הוצאו שלא כדין.

בנסיבות שכאלה, הנני דוחה הבקשה לסעד זמני ומחייבת כל אחד מהמבקשים לשלם למשיב הוצאות בסך של 1500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום".

ביום 19.05.2013 פנו המבקשים 1 ו – 3 ב -"בקשה חוזרת ודחופה ביותר לסעד זמני, במעמד צד אחד" במסגרתה שבו ועתרו כי בית המשפט יורה על מתן סעד זמני שיאסור על המשיב לבצע כל הליך סילוק יד ו/או פינוי כנגד המבקשים 1 ו- 3, שכן "עיון בכתבי הטענות מראה כי לאורכן ורוחבן, לא הייתה כל התייחסות מצד בא כחם הקודם של התובעים 1 ו- 3 לטענה חשובה ביותר ואף מכרעת ולפיה, חלקה 27 אינה בבעלות המשיבה ו/או המדינה כלל וכלל והיא בבעלות עיריית כפר קאסם" (סעיף 3 לבקשה).

לטעמם של המבקשים 1 ו- 3 , אין למשיב כל זכות לנקוט בהליך סילוק יד כנגד המבקשים 1 ו -3, הואיל והמדובר במקרקעי רשות מקומית ובעל הסמכות לפעול לסילוקם של המבקשים 1 עד 3, הינו ראש עיריית כפר קאסם ולא המשיב.

הבקשה הועברה לתגובה ותשובה, וביום 23.06.13, ניתנה החלטתי על סמך הכתובים כדלקמן:

"ביום 21.04.13 ניתנה החלטתי המפורטת והמנומקת הדוחה את בקשת המבקשים, שהינם שמונת התובעים בת.א 27489-02-13, למתן סעד של צו מניעה זמני (בקשה 9), כנגד המשיב, שהינו מינהל מקרקעי ישראל – מחוז מרכז.

לא יבשה הדיו על ההחלטה והוגשה מטעם התובעים מספר 1 ו-3 הבקשה שבפני שהוכתרה בכותרת: "בקשה חוזרת ודחופה ביותר לסעד זמני במעמד צד אחד" (בקשה 14).

המדובר בבקשה חוזרת, שהינה למעשה בקשה לעיון מחדש.

על פי החלטתי המשיב הגיב לבקשה והמבקשים הגיבו לתגובת המשיב.

עיינתי בכל טיעוני הצדדים ולא מצאתי שיש בטענותיהם של המבקשים בבקשתם הנוכחית כדי להוסיף דבר או לשנות דבר מההחלטה הנ"ל מיום 21.04.13, שכבר ניתנה בעניינם.