בדיקת פוליגרף וחיוב בכתובה

לפנינו ערעור על פס"ד של ביה"ד האזורי ירושלים, ובו כתבו בין היתר:

"הצדדים נשואים מיום כ"ב בסיון תשס"ט, ללא ילדים משותפים. לאשה אלה נישואין שניים ולבעל נישואין ראשונים. חיים בנפרד מיום ב' שבט תש"ע. מתדיינים בתביעת הבעל לגירושין ובתביעת האשה למזונות.

לאחר שמיעת הצדים וב"כ ולאחר העיון והשיקול פסקנו ברוב דעות:

א.       מחייבים את האשה [פלונית] לקבל את גיטה מהבעל [פלוני].

ב.       האשה אינה זכאית לכתובה ולתוספת כתובה, וכן אינה זכאית למזונות מן הבעל ו/או לשאר זכויות הנובעות מקשר הנישואין.

ג.       קובעים מועד לסידור הגט בין הצדדים ליום י"ח כסלו תשע"ב (14.12.11) שעה 9:00 ויש להביא כתובה, תעודת נישואין ועדי הכרה.

ד.       אם האשה לא תופיע למועד סידור הגט ו/או תסרב לקבל את הגט במועד הראשון שייקבע על ידי ביה"ד, רשאי הבעל להשליש את הגט בביה"ד, וביה"ד ידון בבקשתו להיתר נישואין.

ה.       מחייבים את האשה לשלם לבעל מחצית הוצאות בדיקת הפוליגרף ועוד סך 5,000 ש"ח הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

לדעת המיעוט:

ממליץ לאשה להתגרש ולהסתפק בכתובה ע"ס מאה ואחד אלף ש"ח, וזה בעובדת הפירוד וחוסר האימון וההערכה שביניהם.

נימוקים מצורפים."

ב"כ המערערת טען לפנינו בין היתר כי דעת המיעוט מפרטת ומציינת מדוע מגיעים לאשה דמי כתובתה ומזונותיה. אמנם קבעה שמגיעים לאשה 101,000 ש"ח ולא דולר כפי שצוין בכתובתה של האשה. קביעת בית הדין הן על דעת הרוב והן על דעת המיעוט, שהכתובה היא כשרה וצוין עליה 101,000 דולר. כפי שציינתי יש דעת המיעוט. הבעל הוא שתבע גירושין ולא האשה. לכן לפחות ישלם מזונות מיום הגשת תביעתו 22.5.2010 ועד ליום 14.12.2012 מועד הגט. כל פסק הדין בדעת הרוב מסתמך על בדיקת הפוליגרף. לשאלת בית הדין אם היה קניין על פנייה לפוליגרף ושביה"ד יכריע לפי מה שהפוליגרף יקבע, הגיב ב"כ המערערת שלא היה קניין. הייתה הסכמה. המשיך ב"כ המערערת וטען שמדובר במכונה שאין להסתמך עליה. לחץ דמו של הנבדק משתנה. כל אחד מגיב אחרת בעת הבדיקה. רוצחים עברו את מכונה זאת. כיצד בית הדין האזורי מסתמך רק על תוצאות פוליגרף? לפי הלכה אין להסתמך על פוליגרף. לשאלת בית הדין: בית הדין האזורי מציין בפסק דינו, גם את אמירת האשה כנגד הבעל שהוא אימפוטנט. הגיב ב"כ המערערת: האשה לא אמרה זאת אף פעם בשום מסמך. כמו כן לשאלת בית הדין אם האשה בתולה כיום, הגיב ב"כ המערערת: הרופא ד"ר בוקר אמר שאחר ניסיונות רבים שעשינו, צריך לבדוק את זה. לבעל הייתה לו חרדת ביצוע, ותמיד האבר שלו נפל ... דעת המיעוט מציינת שהבעל הודה שהייתה חדירה. בדעת המיעוט מצוין שהבעל אמר שהייתה חדירה אבל היא ברחה. כמו כן לשאלת בית הדין עובדה שהאשה מקבלת עליה את התוצאות של הבדיקה הגיב ב"כ המערערת: בית הדין בהחלטתו מיום 10.5.2010, אמר שלא יסתמך רק על תוצאות הפוליגרף, אלא יקבל גם עדים. טיפול קצר היה יכול לסייע לו להיות לפחות כאחד מן הגברים, ואף יותר מהם. הרב בוסו שטיפל בצדדים אמר לו שיילך לטיפול ולא הסכים. גם אם נקבל טענותיו לגירושין, ההלכה קובעת שיש להתרות באשה. גם את זאת לא עשה. מיד תביעה לגירושין. כל טענותיי כתובות בדעת המיעוט. הן ביחס לפוליגרף, הן להודאת הבעל שהייתה חדירה, וכן שלא הוכחה טענת הבעל שהאשה לא נורמאלית. דעת המיעוט מנמקת מדוע על הבעל לתת לאשה דמי כתובתה 101,000 דולר ולא בשקלים כדעת הרוב ... אשלים לגבי החדירה. בבית דין קמא שאלתי את הבעל, והשיב הבעל שהתחיל חדירה אבל שפך בחוץ. שאלתי אותו כמה פעמים ניסיתם ואמר ארבע פעמים.

מנגד ב"כ המשיב טוען כי אין מקום ובסיס לערעור זה. פסק הדין אינו מסתמך אך ורק על הפוליגרף. אלא שהאשה עדיין בתולה למרות שני הנישואין שלה, ואלו רגליים לדבר כפי שהבעל טוען. טענה נוספת, היא טענה שהבעל אלים. למה ביקשה שלום בית, או למה לא פנתה למשטרה. הבריחה שלה בלילה הראשון ארעה ברגע שראתה בארון ויאגרה. זה דבר שכל מדריך נותן לחתן. זה לא סימן לשום דבר. התחילה לבכות, עוד לפני שעת מעשה. לא אמת שהייתה חדירה. היא השתמטה, ולא יכול היה להחדיר. הפוליגרף היה בהסכמת שני הצדדים. היא נכשלה בכולם, והבעל דובר אמת בכולם. אחר הלילה הראשון, התרה בה הרב בוסו שלא תהיה לה כתובה אם לא תלך למקווה ואם תוריד כיסוי ראש. אם באמת שהבעל אלים ולא מפרנס, כיצד רצתה שלום בית? דעת המיעוט סומכת על תוצאות הפוליגרף בשאלה ג' ואילו בשאלה ד' לא מסכים לפוליגרף. עד כאן מטענות באי כוח הצדדים.

לאחר העיון נראה שלא שייך להסתמך על הפוליגרף מאחר ומעולם האשה לא קיבלה על עצמה שתמחל על כתובתה כתוצאה מתוצאת הפוליגרף משום עילת אלימות וכדומה, וגם לו הייתה מקבלת בלא קניין כדבעי נראה שמחילתה היא בגדר אסמכתא או טעות, שאז יש לדון שגם לו הייתה מקבלת בקניין לא מהני, מחוסר ידע על טיב מהימנות הפוליגרף שהלכתית לא ניתן לסמוך עליו בשים לב שהבדיקה לא אובייקטיבית, והיות והפרמטרים בסובייקט הנבדק משפיעים על תוצאתה, משא"כ במה שמבואר שאם נתבע קיבל עליו את אבי התובע כעד או כדיין, שהויא קבלה והולכים אחריה - שם המקבל מודע ליושרו של העד הקרוב. וכן נראה בהתייחס למ"ש ביה"ד בדעת הרוב שלדברי שני הצדדים הויא לה חופה דלא חזיא לביאה מאחר ולדברי שניהם בוודאי שהייתה העראה ואפשרות לקירוב אברים בוודאי שנחשבת נשואה.

באשר לטענת המרידה בעקבות השתמטות האשה במהלך קיום יחסים, היה מהראוי שהבעל יציע וייאות לטיפול זוגי אצל מומחה בנושא או לחילופין לבקש בדיקה פיזיולוגית כמקובל בזוג בראשית נשואיו שנתקל בבעיות מהסוג הזה, בהיעדר ניסיון הדדי, ואז אם הייתה האשה מסרבת היה מקום לדון בנושא מורדת ולהפסידה כתובתה אחרי התראה.

עיין בספר יפה ענף [פאלומבו] באשה שנשאת ואינה רוצה להבעל ואינה לא מאיס עלי ולא בעינא ליה אלא שאינה רוצה לבעול וצועקת ע"ז אין דין מורדת אלא תקח לה בית אצל שכנים אולי תפותה ויוכל לבוא עליה ואחר שתבעל פעם או שניים אם עמדה במרדה אז יש לה דין מורדת וכ"כ המבי"ט ח"א סי שמ"ד ובדין מודדת מה מפסיד אחר ההתראה וזמן י"ב חדש אם הוא מזמן ההתראה ע' פ"נ א"ה סי ט"ו.

ועיין שו"ת הרשב"ש סימן מה:

"שאלת. בחור אחד נשא בחורה ולא יכול לבא עליה כדרך כל הארץ מחמת שבכל עת צועקת מרה כשרואה אותו ואפילו כשהיא בבית אביה והולך לשם בורחת ממנו. והוא טוען שהיא מואסתו ומחמת שהיא מואסתו עושה כך. וקרוביה טוענים שהיא אינה מואסת אותו אך שהיא מתפחדת ממנו כי דרך נשים הקטנות להתפחד מהבעילה הראשונה, ושאלת מה הדין הזה.

תשובה. המורדת היא על ב' דרכים, או שאומרת בעינא ליה ומצערנא ליה, או שאומרת מאיס עלי, כדאיתא בגמרא בפרק אע"פ במסכת כתובות. וזו בודאי אינה טוענת בעינא ליה ומצערנא ליה שהרי הוא טוען שמואסתו. וכן נראה שהוא האמת שאינה רוצה בו ומצערתו, שאלו הייתה זו נשואה זה ימים היה אפשר לטעון כך, אבל זו עדיין לא נבעלה והדעת נוטה שאין הדבר הזה מחמת שמצערתו. ואע"ג דבארוסה ג"כ מצינו בעינא ליה ומצערנא ליה, היינו כשאומרת כך בפירוש, אבל זו אינה טוענת טענה זו. וגם טענת מאיס עלי אני אומר שאינו בנדון זה, שיותר הוא נמצא דבר זה בארוסים או בנשואים אחר שנבעלה ולא בזו שעדיין לא נבעלה, שיותר יש לתלות שמחמת יראת הבעילה היא בורחת ולא מחמת שהוא מאיס עליה.