בדיחי נ' עיריית פתח תקווה

לפניי עתירה מנהלית במסגרתה ביקש העותר כי תינתן החלטה לפיה השגות שהגיש כנגד חיובי ארנונה ודרישות תשלום, דינן להתקבל נוכח הוראת סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: חוק הארנונה).

המדובר בחיובי ארנונה ודרישת תשלום בגין ארבעה נכסים של העותר. בהשגותיו טען העותר כי עומדות לו טענות שיהוי והתיישנות, כי מדובר בחיובים רטרואקטיביים, כי בכל מקרה יש לבטל חיובי הפרשי הצמדה וריבית, כי הנכסים טרם אוכלסו, כי זכאי הוא לפטור מארנונה וכן כי נפלה טעות בחישוב השטחים לחיוב.

סעיף 4 לחוק הארנונה, שעניינו המועד שבו על מנהל הארנונה להשיב להשגה שהוגשה, קובע כדלקמן:

• מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך שישים יום מיום קבלת ההשגה.

• לא השיב מנהל הארנונה תוך שישים יום – ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה זולת אם האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים יום.

  כאן כבר המקום לציין כי וועדת הערר לא התבקשה, וממילא לא האריכה, את המועד למתן תשובה להשגה.

לטענת העותר, את השגותיו שלח בדואר רשום בתאריך 28.12.2021, ההשגות התקבלו במשרדי המשיבה, עיריית פתח תקווה, ביום 29.12.2021, ואילו תשובות מנהל הארנונה הוגשו ונשלחו בימים 3.3.2022 ו-6.3.2022. מאחר שביום 27.2.2022 חלפו 60 יום ממועד הגשת ההשגות, יש לקבלן נוכח הוראת סעיף 4(ב) הנ"ל.

המשיבה מבקשת לדחות את העתירה. לטענתה, ההשגות הגיעו לראשונה לשולחנו של מנהל הארנונה רק ביום 2.1.2022, כפי שעולה מחותמת "נתקבל" המוטבעת בהן. ממועד זה יש למנות את תקופת 60 הימים. יתר על כן, מנהל הארנונה השיב להשגות וחתם על התשובות להשגות כבר ביום 22.2.2022 הגם שהם נשלחו בדואר רשום רק ביום 1.3.2022. בין המועד שבו הגיעו ההשגות לשולחנו של מנהל הארנונה ועד למועד שבו נשלחו תשובותיו להשגות, לא חלפו 60 יום, ובוודאי שלא חלפו 60 יום עד למועד שבו מנהל הארנונה חתם עליהן.

ועוד טענה המשיבה באשר למועד שבו טען העותר כי שלח את השגותיו, כי על גבי מכתבי ההשגה לא הודבקה אסמכתא לעניין המועד שבו נמסר דבר הדואר הרשום, ולפיכך מנהל הארנונה לא יכול היה לדעת מתי נשלחו ההשגות כדי למנות מספר הימים העומדים לרשותו לשם מתן תשובותיו להשגות.

לבסוף טוענת המשיבה כי יש להביא בחשבון את האינטרס הציבורי בשמירת הקופה הציבורית, כי ממילא לא מדובר אלא באיחור קל כך שלא מתקיים הרציונל ב"חינוך" הרשות להשיב במועד, כי אין לאפשר לחוטא לצאת נשכר שהרי העותר, בחוסר תום לב, לא דיווח במשך שנים על השימוש בנכס, וכן כי בכל מקרה אין ליתן לעותר את הסעד המבוקש על שום שטענותיו במסגרת ההשגות, ככל שהן נוגעות לשומות מהשנים 2014-2020 - טענות להחלת חיוב רטרואקטיבי - הינן טענות שאינן יכולות להיות נדונות במסגרת השגה כעולה מסעיף 3 לחוק הארנונה.