בגדדי נ' יונגר ואח'

פסק דין

עניין לנו בתביעה כספית ע"ס של 1,000 ₪ אשר מוגשת מטעמו של התובע, נהג מונית,אשר טוען כי הנתבעים ביקשו ממנו לבוא ולהסיע אותם מנתב"ג אל ביתם בקרית חיים.

אין חולק בין הצדדים כי התובע, הסיע את הנתבעים בנסיעה פרטית מביתם לנתב"ג ביום 29/7/10. אין גם חולק כי במהלך הנסיעה אל נתב"ג, דיברו הצדדים ביניהם לגבי האופציה לפיה התובע יבוא וייקח אותם בחזרה, עם חזרתם ארצה.

המחלוקת בין הצדדים הינה בנוגע להסכם שהיה להם בעניין זה ובעוד שהתובע טוען, כי הנתבעים ביקשו ממנו לבוא ולקחת אותם בחזרה כנגד סכום של 400 ₪, טוענים הנתבעים כי הם רק שמעו ממנו הצעת מחיר וכי יודיעו לי כי אם ירצו שיבוא וייקח אותם, הבת שלהם בארץ תיצור קשר טלפוני איתו.

התובע העיד בפני וחזר על האמור בכתב התביעה. לשאלת ביהמ"ש הוא השיב, כי לא היה לו את מס' הטלפון הנייד של הנתבעים וכי הוא הסתפק בפרטים שקיבל לגבי הטיסה ושעת הנחיתה.

מנגד, טענו הנתבעים כי הסיכום היה, כאמור כי הבת תיצור קשר טלפוני עם התובע ככל שיהיו מעוניינים בכך שיבוא וייקח אותם. הם חזרו בפני שוב ושוב על גרסתם זו, גרסה שלא נסתרה.

למעשה בפני שתי גרסאות קוטביות אשר שתיהן לא נסתרו.

עסקינן במשפט אזרחי אשר הנטל להוכחת התביעה נופל על התובע מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראייה".

בנסיבות העניין ובשים לב לכך כי שתי הגרסאות נותרו בעיניהן, לא מצאתי מקום להעדיף גרסתו של אחד מהצדדים על פני משנהו וכפות המאזנים, לאחר שמיעת הצדדים נותרו שקולות.

בנסיבות אלה ומאחר והתובע לא עמד בנטל המוטל על שכמו, אני מורה על דחיית התביעה.

לפנים משורת הדין, איני מחייבת את התובע בהוצאות משפט.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן והודע היום ח' אדר ב תשע"א, 14/03/2011 במעמד הנוכחים.

לובנה שלאעטה חלאילה, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: