בג"ץ: המפקדים הבכירים לא יועמדו לדין בגין מותו של חייל מדום לב במהלך אימונים

השופט  י' דנציגר:

           ביום שישי, 9.8.2002, בשעות אחר הצהריים, פקד אסון כבד את בני משפחת שניאור. בנם של העותרים, טוראי אהוד שניאור ז"ל (להלן גם: המנוח), חניך בפלוגה ח' באימון מתקדם של יחידת "דובדבן", התמוטט במהלך ריצה שהתקיימה בבסיס האימונים החטיבתי. המנוח קיבל טיפול ראשוני במקום על ידי חובשים ופונה לבית חולים, שם נקבע מותו. עניינה של העתירה הינו בהחלטת המשיב 1 שלא להתערב בהחלטת גורמי התביעה הצבאית, שלא להעמיד לדין את המשיבים 5-4 בגין האחריות למותו של המנוח וזאת במסגרת השגה שהגישו העותרים על החלטת הפרקליט הצבאי הראשי וחוות דעתו של פרקליט זרוע היבשה ופיקוד הדרום דאז. העותרים מבקשים בעתירתם כי בית משפט זה יורה למשיבים להגיש כתב אישום כנגד המשיבים 5-4 בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין).

העובדות הצריכות לעניין

1.        כאמור, ביום 9.8.2002 בשעות אחר הצהריים, במהלך ריצת אימון עם אפוד בבסיס האימון החטיבתי (בא"ח) "אדם", התמוטט המנוח, חניך בפלוגה ח' באימון מתקדם של יחידת "דובדבן". המנוח קיבל טיפול ראשוני במקום על ידי חובשים ופונה לבית החולים "אסף הרופא" שם נקבע מותו.

2.        לצורך חקירת נסיבות המוות מונתה ועדת חקירה (להלן: וח"ק) וכן נפתחה חקירה על ידי המשטרה הצבאית. בנוסף, נערכו תחקירים על ידי גורמי צבא שונים, עד לדרג הרמטכ"ל.

3.        דו"ח וח"ק הוגש בחודש ספטמבר 2002 למפקד זרוע היבשה אשר אישר את מסקנותיה של הוועדה והמלצותיה ואף קיבל מספר החלטות בעקבות ממצאי הדו"ח. בהמשך, הועבר הדו"ח לבחינתו של הפרקליט הצבאי של זרוע היבשה (להלן: פרקליט זרוע היבשה). ביום 19.1.2004 הופצה חוות דעת פרקליט זרוע היבשה בעניין נסיבות מותו של המנוח. כמו כן, הורה פרקליט זרוע היבשה על העמדתם לדין פלילי של חלק מן המעורבים. על חוות דעתו של פרקליט זרוע היבשה הגישו העותרים השגה למשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה.

4.        מממצאי דו"ח וח"ק עולה כי המנוח התגייס לצה"ל ביום 14.3.2002 ליחידת "דובדבן". מהחומר הרפואי בעניינו של המנוח עולה כי ביום 12.5.2002 עיקם המנוח את קרסולו במהלך הטירונות ונעדר במשך 35 ימים מיחידתו. במשך חודש נוסף לאחר תקופה זו הוגבלה פעילותו וכחודשיים לאחר הפציעה הרופאים קבעו כי המנוח כשיר לשוב לפעילות בצורה מדורגת.

           עם חזרתו של המנוח לפעילות, ידעו המשיב 4, מפקד המחלקה, והמשיב 5 מפקד הפלוגה, אודות הצורך בהכנת תכנית חזרה לאימונים והם אף פעלו לגיבושה. על פי התכנית המנוח היה אמור לחזור לפעילות מלאה בשבוע הרביעי של התכנית (יוער כי במהלך החקירה לא נמצא מסמך המתעד את התכנית). בפועל, לאחר תשעה ימים בלבד ביצע המנוח בוחן מסלול, אותו לא היה כשיר לבצע וכשבועיים וחצי חלפו עד שחזר לפעילות, בתחילת "שבוע לוחמה בשטח בנוי".

           ביום 8.8.2002 בשעות הערב נערכה למחלקתו של המנוח ריצה בת 4 ק"מ בהוראת המשיב 4. המנוח התקשה במהלך הריצה והדבר דווח למפקד הכיתה. בתום הריצה היה המנוח מותש ופנה לישון מיד. בהמשך, לאחר השעה 22:30 החליטו שני מפקדי הכיתה לבצע "הקפצה" לחיילי המחלקה. המנוח לא התעורר להקפצה, ושני מפקדי הכיתה הורו לקרוא לו אליהם כשהוא נושא נשק ופרטים נוספים במשקל של למעלה מ-20 ק"ג. השניים החליטו להעניש את המנוח. סמ"ר גיא גרשון, אחד ממפקדי הכיתה במחלקה של המנוח (להלן גם: סמ"ר גרשון), צעק על המנוח והסביר לו את משמעות העובדה שלא התעורר להקפצה. לאחר מכן, מפקד הכיתה השני במחלקתו של המנוח, סמל נתנאל סופר (להלן גם: סמל סופר), הורה למנוח לרוץ למרחק של 50 מ' שש פעמים ולזחול לאורך 10 מ' במשך 20 דקות. במהלך הדברים ביקש המנוח להיבדק על ידי חובש. מתגובת המשיבים עולה כי באותו ערב לא היו המשיבים 4 ו-5 בבסיס וכי הם לא ידעו על דבר ההקפצה.

           כמו כן, ביום 8.8.2002 הנחה המשיב 4 את סמל סופר כי יבצע למחרת היום ריצת 2 ק"מ עם אפוד בזמן חופשי. ביום 9.8.2002 הזניק סמל סופר את הריצה והקציב לחיליים זמן של 9 דקות, בניגוד להוראת המשיב 4, מפקד המחלקה. כיוון שלא היה מרוצה מהישגי החיילים, הזניק סמל סופר שתי ריצות נוספות של 2 ק"מ, בהפסקות של 10-7 דקות בין ריצה לריצה, כאשר בריצה השנייה שוב קצב את זמן הריצה, ובריצה השלישית הורה לחיילים לקצוב זמן לעצמם (המשיבים טוענים כי סמל סופר דיבר עם המשיב 5 לפני הריצה, אולם לא מסר למשיב 5 על כוונתו לקצוב לריצה זמן ולשלש אותה). במהלך הריצה השלישית, לאחר 700-600 מ' נפל המנוח והתמוטט.

           על פי החומר הרפואי, המאמץ הפיזי שנדרש מן המנוח, בתנאי החום ששררו במקום ובהתחשב בכושרו הגופני של המנוח, הם שגרמו למותו מדום לב. עומס החום באותו יום היה בדרגה 3 והוא לא נבדק על ידי המשיב 5 עובר לריצה, על אף שחובתו היתה לעשות כן. עם זאת, המשיבים טוענים כי ריצת 2 ק"מ עם אפוד, כפי שתוכננה במקור, מותרת בתנאי עומס החום ששררו.

           מדו"ח וח"ק עולה כי אגב חקירת אירוע מותו של המנוח התגלתה מסכת של התנהגויות חריגות מצד מפקדי הכיתה (סמ"ר גרשון וסמל סופר) כלפי חיילי המחלקה, שכללו עונשים פיזיים ואחרים ("טרטורים") בחריגה מסמכות והסתרת הדברים מהקצינים.

5.        דו"ח וח"ק אושר כאמור על ידי מפקד זרוע היבשה. מפקד זרוע היבשה קבע כי המשיב 4 לא היה מודע למסכת ה"טרטורים" והנורמות הפסולות במחלקתו אף שהיה מצופה ממנו לדעת עליהן. גם לגבי המשיב 5, נקבע כי הוא לא ידע על המתרחש במחלקה אף שאמור היה לדעת על כך. כמו כן, נקבע כי המשיב 5 כשל באופן ניהול הפלוגה, בין היתר בכך שקוימו אימונים שלא לפי "סרגל המאמצים" ובאי בדיקת עומסי החום בטרם קיום האימונים. לפיכך, המשיב 4 הודח מתפקידו ונפסל לתפקיד פיקודי למשך שנה לפחות, ובהמשך שוחרר לבקשתו משירות סדיר ביום 11.9.2002. המשיב 5 הודח מתפקידו ונקבע כי לא ישמש עוד כמ"פ בצה"ל. ביום 22.9.2004 שוחרר המשיב 5 משירות צבאי. צעדים פיקודיים נוספים ננקטו נגד מפקדי הכיתה, (שנגדם גם הוגשו כתבי אישום לבית הדין הצבאי כפי שיפורט בהמשך). המשיב 6, מפקד הגדוד, הודח מתפקידו ונקבע כי ישמש במשך שנתיים בתפקידי מטה ואילו קידומו המתוכנן של המשיב 7, מפקד החטיבה, בוטל. בנוסף, המחלקה של המנוח פוזרה בשל "קשר השתיקה" של החיילים.

6.        בהמשך, הוגשה כאמור גם חוות דעתו של פרקליט זרוע היבשה. פרקליט זרוע היבשה קבע כי הריצה עליה הורה סמל סופר נעשתה בחריגה אסורה מ"סרגל המאמצים" ומהפקודות שקיבל. מחוות הדעת הרפואיות עולה כי הסיבה הישירה למותו של המנוח היתה כאמור דום לב וכי ישנה אפשרות סבירה כי דום הלב נגרם ממכת חום ובשל המאמץ הגופני. גם פרקליט זרוע היבשה מצא כי המשיב 5 לא בדק את עומס החום עובר לריצה על אף חובתו לעשות כן, אולם נמצא כי עומס החום ששרר באותו יום אפשר קיומה של הריצה במתכונת עליה הורה המשיב 5.

           עוד נקבע, כי יש להגיש כתב אישום נגד סמל סופר בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין ועבירה של התעללות לפי סעיף 65(א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי). נגד סמ"ר גרשון הוגש כתב אישום בעבירה של התעללות לפי סעיף 65(א) לחוק השיפוט הצבאי.

           בהתייחס למשיבים 5-4, נקבע כי מחומר הראיות עולה כי הם לא היו מודעים למסכת "הטרטורים" במחלקתו של המנוח ובכלל זה לא היו מודעים לאירועי היום בו מצא המנוח את מותו. בנסיבות אלה, סבר פרקליט זרוע היבשה כי לא קיים קשר סיבתי בין התנהלותם לבין מותו של המנוח, אולם נקבע כי קיים כישלון פיקודי.

7.        להשלמת התמונה יוער כי בסופו של יום, סמ"ר גרשון הורשע במסגרת הסדר טיעון (ולאחר שינוי כתב האישום) בעבירה של שררה כלפי פקודים לפי סעיף 67(א) לחוק השיפוט הצבאי ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי והורדה בדרגה לדרגת טוראי. סמל סופר הורשע במיוחס לו בכתב האישום ונדון לעונש מאסר בפועל של שנתיים, מאסר על תנאי והורדה בדרגה לדרגת טוראי.

8.        ביום 25.12.2007 הגישו העותרים השגה על חוות דעתו של פרקליט זרוע היבשה ליועץ המשפטי לממשלה, במסגרתה הלינו אודות אי נקיטה בהליכים פליליים נגד המשיבים 7-4. יוער כי עמדתו של הפרקליט הצבאי הראשי (להלן גם: הפצ"ר) לא הוגשה לבית משפט זה, אולם מהנספחים שצורפו לעתירה, וביניהם התכתובות של העותרים עם הגורמים השונים במערכת הביטחון, ומתגובת היועץ המשפטי לממשלה, עולה כי העניין הובא בפני הפצ"ר אשר לא מצא מקום לשנות ממסקנותיו של פרקליט זרוע היבשה.

           היועץ המשפטי לממשלה מצא, לאור ממצאי כלל הגורמים שעסקו בחקירת האירוע, כי המשיבים 7-4 לא ידעו על שגרת מעשי ההתעללות מצד מפקדי הכיתה מעבר למספר אירועים ספציפיים, וכי אחריותם נובעת מכישלונם זה באי ידיעת המתרחש במחלקה. עוד נקבע, כי בהעדר קיומו של קשר סיבתי בין מחדלים קונקרטיים שיוחסו למשיבים 7-4 לבין מותו של המנוח, הכשלים של המשיבים 7-4 מצויים במישור הפיקודי ולא במישור הפלילי. על החלטת היועץ המשפטי לממשלה הוגשה העתירה.