בג"צ
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
|
8680-13
02/08/2015
|
בפני השופטים:
1. הנשיאה מ' נאור
2. נ' הנדל
3. נ' סולברג
|
| - נגד - |
העותרת:
אגו מודיעין בע"מ
עו"ד רועי נחום
|
המשיבים:
1. עיריית מודיעין
2. שר הפנים
3. שר האוצר
עו"ד הנריק רוסטוביץ
עו"ד אירמה חלי
עו"ד ערן פייביש
עו"ד יצחק ברט
|
| פסק דין |
הנשיאה מ' נאור:
- עניינה של עתירה זו באישור שניתן על ידי המשיבים 3-2 לבקשתה של המשיבה 1 לשינוי צו הארנונה לשנת 2013 בכל הקשור למעברים ושטחים משותפים במרכזים מסחריים בשטח המשיבה 1.
המסגרת הנורמטיבית
- ארנונה מוטלת על מחזיקי נכסים בתחום הרשות המקומית. הרשות המקומית היא המטילה את הארנונה על המחזיקים (סעיף 9(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992) (להלן: החוק). ואולם, סמכותן של רשויות מקומיות בתחום הארנונה אינה בלתי מוגבלת והיא כפופה למשטר המכונה "דיני ההקפאה". מטרתו העיקרית של משטר זה היא ריסון שינויים בתעריפי הארנונה בכדי למנוע השפעות שליליות על משק המדינה וקופת הרשויות המקומיות (עע"מ 8223/07 היים נ' מועצה אזורית דרום השרון (26.6.2011); הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג– 1992, ה"ח 2143, 9-8).
כך נקבע, כי המשיבים 3-2 (שר האוצר ושר הפנים) הם שיקבעו בתקנות את סוגי הנכסים עליהם מוטלת ארנונה וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לעניין הטלת ארנונה (סעיף 8(ב) לחוק). על השרים לקבוע באותן תקנות גם סכומים מזעריים ומרביים שיטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים וכן כללים בדבר עדכון סכומי הארנונה (סעיף 9(ב) לחוק). הרשות המקומית מחויבת להטיל את הארנונה לפי האמור בתקנות (סעיף 9(ב) לחוק). יחד עם זאת, היא יכולה לבקש את אישור השרים לחרוג מתקנות אלה (סעיף 9(ב)(2) לחוק), הן לשם העלאת התעריפים והן לשם הפחתתם (ראו: עע"מ 1242/05 אולמי מצפור נוף האגם בע"מ נ' עיריית טבריה (18.11.2008)).
- בהתאם לאמור בחוק התקינו השרים תקנות שנתיות בהן נקבעו סוגי הנכסים עליהם ניתן להטיל ארנונה; סכומים מזעריים ומרביים לפי סוג הנכס; וכן כללים לחישוב שטח הנכס (תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשס"ז-2007) (להלן: התקנות). תוקפן של תקנות אלו הוארך בהמשך והן התקפות לענייננו. התקנות גם מגדירות ומתמודדות עם הדרכים לשינוי סכומי הארנונה המשתלמים בגין הנכסים השונים. בהקשר זה מבחינות התקנות בין מספר סוגי שינויים. כל אחד מסוגי שינויים אלה כפוף לרמת פיקוח שונה בהתאם לתכליתו.
הסוג הראשון, נשוא עתירה זו, עניינו אופן חישוב שטחו של נכס לצורך הטלת ארנונה (תקנה 3 לתקנות). התקנות לא החילו הסדר מפורש המאפשר שינוי בהקשר זה (למעט חריג הקבוע בתקנה 10(א)(3) לתקנות), וההלכה היא ששינוי כזה הוא אסור (עע"מ 11641/04 ברוך סלע נ' מועצה אזורית גדרות (17.7.2006)) (להלן: עניין סלע). הסוג השני עניינו הסוג, הסיווג ותת הסיווג של נכס (תקנה 5 לתקנות). במקרה זה, שינוי המשפיע על סכום הארנונה הוא אפשרי לפי התקנות, אך לשם כך נדרש אישור השרים (תקנה 10(א)(2) לתקנות). מסלול אישור דומה נקבע כאשר רשות מקומית מבקשת לשנות את התעריף המשתלם למטר רבוע – דהיינו, שינוי התעריף מחייב גם הוא את אישור השרים (סעיף 9(ב) לחוק ותקנה 10(א)(1) לתקנות). הסוג השלישי עניינו האפשרות להטיל לראשונה ארנונה על סוג נכס שלא הוטלה עליו ארנונה קודם לכן (תקנה 12 לתקנות). במקרה זה לא נדרש אישור השרים לכך, כל עוד סכום הארנונה לא יפחת מן הסכום המזערי ולא יעלה על הסכום המרבי שנקבעו בתקנות.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת