בג"ץ 8026/16, שמשון רפאל מוריס ואח' נ' מפקד פיקוד העורף

השופט י' עמית: 

1. עניינה של העתירה שבפנינו נסב על שני צווי הגבלה שהוצאו כנגד העותרים ביום 29.9.2016 על ידי מפקד פיקוד העורף, מכוח סמכותו לפי תקנות 6, 108, 109 ו-110 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן ובהתאמה: הצווים ו- תקנות ההגנה). על פי הצווים, נאסר על העותרים לשהות בתחומי העיר ירושלים בתקופת חגי תשרי, דהיינו מיום 2.10.2016 ועד ליום 25.10.2016 "...כי הדבר נחוץ לשם הבטחת ביטחון המדינה, שלומו של הציבור וקיומו של הסדר הציבורי".

           השגה שהגישו העותרים נדחתה, מן הטעם שקיימות ראיות מינהליות המצביעות על סכנה הנשקפת מהעותרים. מאחר שהמידע על בסיסו הוצא צו ההגבלה הוא סודי, ניתנה לעותרים פרפרזה ולפיה:

"הנך פעיל דומיננטי ומרכזי בתנועת 'חוזרים להר', שהנה תנועה הפועלת ברוח אידיאולוגיה קיצונית, ומקדמת, בין היתר, פעילות פרובוקטיבית בהר הבית ובסביבתו.

הערכת גורמי הביטחון הנה, כי פעילות התנועה בכלל ופעילותך בפרט, עלולה להביא להתלקחות תבערה רחבת היקף על רקע לאומני, עד כדי פגיעה בנפש.

לאחרונה הצטבר בידי גורמי הביטחון מידע, ממנו עולה חשש ממשי כי אתה עלול לנצל את שהותך בעיר ירושלים על מנת לקדם פעילות פרובוקטיבית במהלך חגי תשרי, באופן שיהיה בו כדי לעורר סיכון ממשי לביטחון".

2. העותרים טענו כנגד הצווים, הן במישור החוקתי והן במישור המינהלי.

           ברובד החוקתי, נטען כי תקנות ההגנה לא נקלטו במשפט הישראלי מכוח סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, לאור הקמתה של מדינת ישראל ולאור המהפכה החוקתית. ברובד המינהלי-חוקתי, נטען על ידי העותרים כי לא ניתן להגביל כל פעילות ציבורית בלתי אלימה בדרך של פגיעה מינהלית בחירותם של אזרחים. לגישתם, פגיעה מינהלית בחירות שמורה אך ורק למניעה של פעילות הכרוכה באלימות, שאין דרך למנוע אותה, בעוד ש"הנזק הנובע מפעילות בלתי אלימה לעולם לא יצדיק נקיטה באמצעים מינהליים הפוגעים בחירות". מכאן נובעת טענת העותרים, כי לא ניתן לפגוע בחירותם בשל טענה לפעולה פרובוקטיבית, כל עוד העותרים עצמם אינם נוקטים באלימות.