בג"ץ 69/15 ד' ג' נ' ,משטרת ישראל - מחוז דרום ואח'

הנשיאה מ' נאור:

           לפנינו עתירה שבגדרה מבקש העותר להורות למשיבים לשנות את עילת הסגירה של תיק פל"א 376884/13 (להלן: תיק החקירה) מעילת "העדר ראיות מספיקות" לעילת "העדר אשמה".

רקע

1. ביום 24.8.2013 מצאו שוטרים את אשתו של העותר (להלן: המתלוננת) משוטטת בשעת לילה ברחוב כשהיא בוכה. המתלוננת סיפרה לשוטרים את גרסתה, שלפיה העותר – בעלה – ניסה לאנוס אותה בביתה. בהמשך הלילה, לאחר התלבטות, הגישה המתלוננת תלונה במשטרה שלפיה ניסה העותר לבעול אותה בכוח וללא הסכמתה. במסגרת תלונתה מסרה העותרת, בין היתר, כי היא והעותר נשואים 25 שנים וכי בחודשים שקדמו לאירוע מושא התלונה היו מסוכסכים זה עם זו. עוד מסרה המתלוננת, כי ביום האירוע מושא התלונה היא חזרה לביתהּ לאחר טיול בן כחודשיים בחו"ל. בבית היו אחד מילדיה ובעלה, העותר. לפי גרסתה של המתלוננת, כאשר היא נכנסה לחדר השינה ניסה העותר לאנוס אותה, ואף הוציא סכין או אולר ו"התחיל לעשות לי עם הסכין סימנים כאלה על הצוואר להפחיד אותי כזה".

1. באותו יום שבו מסרה המתלוננת את תלונתה (24.8.2013), נחקר העותר. בחקירתו הכחיש העותר את החשדות נגדו. הוא טען כי מדובר בתלונת שווא שהוגשה במסגרת סכסוך הגירושין של בני הזוג וכי לא קיים עם המתלוננת מגע מיני מזה תקופה ארוכה. העותר אישר בחקירתו כי יש ברשותו סכין ואף מסר אקדח וסכין נוספת שהיו בחזקתו. אולם, הוא הכחיש כי השתמש בסכין כנגד המתלוננת. למחרת נחקר אחד מילדיהם של בני הזוג, אשר שהה בבית בעת שבוצעה כנטען העבירה. בחקירתו טען הבן כי לא שמע דבר מן הנטען על-ידי המתלוננת (להלן: הודעת הבן).

2. ביום 16.12.2013 נשלחה לעותר הודעה שלפיה תיק החקירה נגדו נסגר. במסגרת ההודעה, נמסר לעותר כי עילת הסגירה הינה "לא נמצאו מספיק ראיות להעמדתך לדין". ביום 5.3.2014 פנה העותר לפרקליטות מחוז דרום (פלילי) בבקשה לשנות את עילת סגירת התיק לעילת חוסר אשמה. לבקשה צירף העותר מסמך רפואי שלפיו כחודש לפני האירוע הוא עבר ניתוח במפשעה. הוא טען כי בשל התפרים במקום הניתוח הוא לא יכול היה לבצע את המיוחס לו. בנוסף לכך, צירף העותר לבקשתו ממצאים של בדיקת פוליגרף התומכים בגרסתו ותעודות הוקרה מתקופת שירותו במשטרת ישראל. במענה לפנייתו המתוארת של העותר, השיבה לו הפרקליטות ביום 15.5.2014 כי לאחר שפרקליט המחוז עיין ובחן בשנית ובכובד ראש את חומר הראיות בתיק, הוחלט כי אין מקום לשנות מההחלטה המקורית ועילת הסגירה (העדר ראיות) תישאר על כנה. עוד צוין, כי מאחר ופנייתו של העותר מהווה ערר על החלטת פרקליטות מחוז דרום, הועברה הפנייה לבחינתה של מחלקת עררים בפרקליטות המדינה. 

3. ביום 3.8.2014 נדחה הערר. במסגרת ההחלטה בערר צוין כי לא הוסר הספק לקיומו של חשד נגד העותר. זאת, בין היתר, בשל הודעתה הקוהרנטית של המתלוננת, בשל סימני החתכים על צווארה ובשל הימצאות סכין ברשותו של העותר. לצד זאת צוין, כי מהמסמכים הרפואיים שהציג העותר לא עולה כי הייתה מניעה מצדו לבצע את המיוחס לו וכי עיון בבדיקת הפוליגרף הפרטית העלה כי קדמה לה בדיקה נוספת, שממצאיה לא היו ברורים. בנסיבות אלה, לא נמצא יסוד להורות על שינוי עילת הסגירה של תיק החקירה. ביום 14.9.2014 פנה העותר פעם נוספת לפרקליטות המדינה בעניין עילת סגירת התיק. גם פנייתו זו נדחתה. מכאן העתירה שלפנינו.

תמצית טענות הצדדים

             טענות העותר