בג"ץ 4903/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח'

השופט נ' סולברג:

1. העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק הדין של המשיב 1 (להלן: בית הדין הגדול) מיום 7.2.2016, בו נקבע כי מחצית מהזכויות בדירה הרשומה על שם העותר (להלן: הדירה הגדולה) שייכת למשיבה 3 (להלן: המשיבה), ונגד פסק הדין של המשיב 2 (להלן: בית הדין האזורי) מיום 23.4.2014, בו נקבע כי מחצית מהזכויות בדירה הרשומה על שם אבי העותר (להלן: הדירה הקטנה) שייכת למשיבה.

2. הרקע העובדתי מורכב, אסתפק אפוא להלן בעיקרי הדברים הצריכים לענייננו: ביום 5.7.1989 התארסו העותר והמשיבה. בטקס האירוסין נחתם שטר תנאים שעל-פיו התחייבו הורי הצדדים לרכוש עבור בני הזוג דירה, כאשר כל צד ישא בתשלום סך של 25,000 דולר. לטענת המשיבה, בשנת 1990 שילמו הוריה לאביו של העותר סך של 35,000 דולר (סכום גבוה אף יותר ממה שסוכם בשטר התנאים), אשר שימש את אבי העותר לרכישת דירה בטלז סטון, היא הדירה הקטנה. העותר מצדו טוען כי קיים ספק אם אבי המשיבה אכן שילם סכום כסף כלשהו לאביו. מכל מקום, הדירה הקטנה לא נרשמה על שמם של העותר והמשיבה (והם אף לא התגוררו בה), אלא על שמו של אבי העותר.

3. בשנת 1992 רכש אביו של העותר את הדירה הגדולה, כאמור, אף היא בטלז סטון. לטענת המשיבה, אבי העותר הודיע להוריה כי דירה זו היא שתרשם על שמם של בני הזוג, והם אף עברו להתגורר בה. דא עקא, במקום לרשום את הדירה הגדולה על שמם של בני הזוג, רשם אבי העותר את הדירה על שמה של אחות העותר. במקביל, רכש אבי העותר דירה נוספת בבית שמש (להלן: הדירה בבית שמש), שאותה רשם על שמם של בני הזוג, העותר והמשיבה. לטענת המשיבה, הוריה דרשו מאבי העותר כי ירשום את הדירה הגדולה על שמם של בני הזוג, ואת הדירה בבית שמש ירשום על שמה של אחות העותר, והוא מצדו הבטיח שכך יעשה.

4. בשנת 1999 שינה אמנם אבי העותר את רישום הזכויות ביחס לדירה הגדולה, אולם העביר אותה על שמו של העותר בלבד. כעבור מספר שנים, משהתברר למשיבה כי הדירה אינה רשומה גם על שמה, פנו היא ומשפחתה אל אבי העותר על מנת שזה יתקן את הרישום וירשום את מחצית הזכויות בדירה הגדולה על שמה, והלה התחייב שכך אכן יעשה. לטענת המשיבה, העותר אף חתם על המסמכים הדרושים לשם העברת הזכויות על שמה, אולם ההעברה לא יצאה לבסוף אל הפועל, מאחר שעורך הדין שהיה אמור לטפל בהעברת הזכויות, ושלפניו חתם העותר על המסמכים, נפטר. בשנת 2006 נמכרה הדירה בבית שמש, אשר היתה רשומה על שמם של בני הזוג, אולם כספי התמורה ממכירתה לא הועברו לבני הזוג, למצער לא אל המשיבה. לטענת המשיבה, שימשו כספי התמורה את אבי העותר לרכוש דירה נוספת בבית שמש אשר נרשמה על שמה של אחות העותר.

5. למען הסדר הטוב, סיכום קצר של הדברים: הדירה הגדולה, הנמצאת בטלז סטון, רשומה על שמו של העותר בלבד; הדירה הקטנה, אף היא בטלז סטון, רשומה על שמו של אבי העותר; והדירה בבית שמש, היתה רשומה על שמם של בני הזוג, אך נמכרה בשנת 2006 מבלי שקיבלו בני הזוג, ולמצער המשיבה, את תמורתה.
6. בעקבות סכסוך בין בני הזוג הגישה המשיבה תביעת גירושין בה נכרכה גם סוגיית הרכוש. בשנת 2012 התגרשו בני הזוג, וביום 23.4.2014 ניתן פסק הדין של בית הדין האזורי, בו נקבע כי מחצית מן הדירה הרשומה על שם העותר בטלז סטון (לכאורה, הדירה הגדולה) תרשם על שם המשיבה. מבלי להיכנס לפרטי הדברים, הכרעתו של בית הדין האזורי לא היתה נהירה, ולאחר בקשה מצד בית הדין הגדול הבהיר בית הדין האזורי כי כוונתו הייתה לכך שהמשיבה זכאית למחצית הזכויות בדירה הקטנה, ולא בדירה הגדולה כפי שנכתב בטעות. כך או אחרת, לאחר שנדרש לעניין קבע בית הדין הגדול כי המשיבה זכאית למחצית הזכויות בדירה הגדולה, ולא כפי שקבע בית הדין האזורי.

7. מכאן העתירה, בגדרה מבקש העותר לבטל את פסקי הדין של בית הדין האזורי ובית הדין הגדול, ולקבוע כי המשיבה אינה זכאית למחצית הזכויות, הן בדירה הגדולה, הן בדירה הקטנה. לטענת העותר הקביעות בפסקי הדין מבוססות על שגיאות עובדתיות ומשפטיות, תוך חריגה של בתי הדין מסמכותם, ולפיכך אינם יכולים לעמוד על כנם. מנגד, המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות, הן על הסף, הן לגופה. לדידה, קביעתו של בית הדין הגדול מבוססת ומנומקת כדבעי, ואין כל עילה להתערב בה.

8. מכל מקום, נוכח התגובה שהגיש היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, עו"ד רוזנטל, דומה כי לעת הזאת התייתר הצורך לדון בעתירה. בתגובתו מיום 11.7.2016 מציין עו"ד רוזנטל כי הסב את תשומת לבם של דייני בית הדין הגדול לדבר העתירה, ובעקבות זאת החליטו הדיינים כדלקמן: "נגד פסק הדין שניתן בתיק זה הוגשה עתירה לבג"ץ. לאחר העיון בעתירה עולה חשש כי קיימות טעויות בפסק הדין. בהתאם לתקנה קכ"ח לתקנות הדיון אנו מחליטים להזמין את הצדדים לברר לפנינו בכתב את טענותיהם בנושא בהיקף שלא יעלה על 4 עמודים... פסק הדין שניתן... מעוכב עד למתן החלטה אחרת". לאור האמור טוען עו"ד רוזנטל כי נכון יהיה שטענות העותר יתבררו תחילה לפני בית הדין הגדול. דעתי בנסיבות העניין כדעתו של עו"ד רוזנטל. הצדדים ישובו אפוא לבית הדין הגדול, שיכריע כחכמתו, יבאר את הטעון ביאור, יתקן את הטעון תיקון.