בג"ץ 4501/14 עו"ד אלעד פרסקי נ' הממונה על ההגבלים העסקיים ואח'

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.        עניינה של העתירה במשאלת העותר כי נחייב את המשיב 1, הממונה על הגבלים עסקיים (להלן הממונה), לקבוע, כי ההתקשרות בין חלק מחברות הדלק לבין מאות תחנות תדלוק הפועלות ברחבי ישראל מהוה הסדר כובל כמשמעו בחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח - 1988 (להלן חוק ההגבלים העסקיים).

רקע כללי

ב.        משכבר הימים שלטו בשוק הדלק שלוש חברות - המשיבה 2 (להלן דלק), המשיבה 3 (להלן פז) והמשיבה 4 (להלן סונול), אשר חילקו ביניהן את השוק לפי שיעורים קבועים (פז: 45%, דלק: 30% וסונול: 25%). ההחלטות העיקריות, לרבות הכמויות שיובאו והמלאי שהוחזק, התקבלו על ידי הממשלה (פרופ' י' זמיר הרפורמה במשק הדלק – תחנות התדלוק. סקירה עבור משרד האנרגיה והתשתית (תשנ"ב) (להלן  דו"ח זמיר); כן ראו ע"א 3398/06 הרשות להגבלים עסקיים נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ, פ"ד סא (3) 757 (2006) (להלן עניין דור אלון)). בשנת 1987 קיבלה הרשות הלאומית לאנרגיה החלטה על רפורמה, שעיקרה פתיחת שוק הדלק לתחרות. מספר שנים לאחר תחילת הרפורמה הוצבע בדו"ח שנתי של מבקר המדינה (דוח שנתי 43 לשנת 1992 ולחשבונות שנת הכספים 1991 עמ' 88) ובדו"ח זמיר על חוזי התקשרות כובלים, לכאורה, לזמן ממושך בין חברות הדלק הותיקות לבין תחנות התדלוק. צוין, כי הרפורמה "פסחה על מקטע השיווק של מוצרי דלק בתחנות דלק...". נוכח האמור בחנה הרשות להגבלים עסקיים את מארג היחסים בין חברות הדלק לתחנות התדלוק.

ג.        בעקבות בחינה זו פירסם הממונה ביום 28.6.93, מכוח סמכותו לפי סעיף 43(א)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, קביעה בדבר קיומם של הסדרים כובלים בהסכמי אספקה בלעדית בין חברות הדלק לבין מפעילי תחנות התדלוק, אשר להם הבעלות על התחנות (לרבות כחוכרים ראשיים ממינהלמקרקעי ישראל ובגדרי דיירות מוגנת) (להלן הקביעה המקורית או הקביעה); זאת באמצעות הסכמים ארוכי טווח, המקנים בלעדיות לחברות באספקת הדלק ומוצרי דלק נוספים. הובהר כי החריג הקבוע בסעיף 3(3) לחוק ההגבלים העסקיים, המונה הסדרים שלא ייחשבו ככובלים, אינו חל על הסכמים כגון דא. כן הודגש, כי הקביעה אינה מתייחסת לתחנות התדלוק המצויות בבעלות החברות עצמן (אשר מהוות מיעוט מן התחנות).

ד.        הוסבר, כי מדובר בענף ריכוזי מאוד אשר נתון לשליטת שלוש חברות הדלק הותיקות, אשר כל אחת מהן קשורה בתחנות התדלוק בהסכמים ארוכי טווח, המטילים על מפעיל התחנה חובת רכישה בלעדית ממנה של דלקים ומוצרי נפט אחרים. בכך נמנעת התקשרות בין התחנות הקיימות לבין מתחרים חדשים, ונחסמת כניסת מתחרים לענף. הוסף, כי פגיעתו של הסדר ענפי זה מתעצמת כתוצאה מן הזמן הממושך הכרוך בהליך הרישוי וההקמה של תחנת תדלוק.

ה.        נומק, כי לצד נושא הבלעדיות ארוכת הטווח כוללים ההסכמים הוראות נוספות אשר מגלמות פגיעה בתחרות, שעיקרן הכתבת מחירים והגבלת חופש העיסוק של מפעילי התחנות. בסיפת הקביעה השהה הממונה את התוצאות הנובעות הימנה, לרבות הוראת סעיף 43(ה), שלפיה קביעת הממונה תהא ראיה לנקבע בה בכל הליך משפטי.

ו.        חברות הדלק פז, דלק וסונול הגישו לבית הדין להגבלים עסקיים עררים על קביעת הממונה. לנוכח ההתמשכות היתרה של הדיון בעררים ומורכבות השאלות הקנייניות העולות בגדרם, בא הממונה ביום 14.12.95 להסדר מוסכם (להלן ההסדר) עם פז וסונול והוציא קביעה מעדכנת. על פי ההסדר, הקביעה המקורית לא תחול על תחנות תדלוק הקשורות באחת משלוש חברות הדלק בהסכם חכירה מקובל, שהוא הסכם המקנה זכות חכירה ראשית או משנית לחברת דלק במקרקעין, שדמי החכירה האחרונים שולמו לפיו ביום הקובע או קודם לו, או שהוסכם לפיו על תשלומם כמפורט שם. עוד הוסכם, כי פז וסונול תבטלנה את ערריהן, והן הודיעו על שחרור תחנות התדלוק שבגדרי הקביעה המקורית מחיובי הבלעדיות.