בג"ץ חנוך בן דרור נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה - משרד הפנים ואח'

השופט נ' סולברג:

1. עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים למניעת הריסת ביתו של העותר בכפר כליל, על אף צווי ההריסה החלוטים התלויים ועומדים נגדו, ולהורות על הכנה ואישור תכנית מפורטת לכליל, והנפקת היתרי בנייה מכוחה עבור המבנים הקיימים בו, לרבות ביתו של העותר.

הרקע לעתירה

2. הכפר כליל הוא ישוב אקולוגי השוכן בגליל המערבי, בתחום השיפוט של המועצה האזורית מטה אשר. על-פי המתואר בעתירה, הישוב הוקם בשנת 1979 במסגרת תכנית המצפים בגליל, ואולם על אף ניסיונות שונים לביצוע הליכי תכנון לגביו במהלך השנים, לא קיימת ביחס ליישוב תכנית מתאר בתוקף עד היום הזה. לפי הנטען, התכנית האחרונה שגובשה בשנת 2009 (11789/ ג') כוללת "קו כחול", המגדיר ותוחם את האופק התכנוני של הישוב. ואולם, גם תכנית זו לא הופקדה ולא פורסמה. בנסיבות אלה, כל תושבי כליל אינם יכולים לקבל היתרי בניה וננקטים נגדם הליכים פליליים בגין בנייה בלתי חוקית. העותר טוען כי נגד רוב התושבים הוצאו צווי הריסה, ואולם למעט במקרה אחד, צו הריסה לא בוצע מעולם.

3. הנתונים שהובאו בעתירה ביחס לביתו של העותר עצמו הם חלקיים ומעורפלים (ועל כך עוד להלן). מתוך תשובת המשיבה 3 (להלן: "הוועדה המקומית") ניתן לדלות את הפרטים הבאים: בחודש פברואר 2015 נודע למפקח הוועדה המקומית כי העותר מבקש להציב בית מגורים על חלקה 11 בגוש 18894 בכליל, המוגדרת בתכניות הקיימות כשטח חקלאי, וכי החל בפעולות לשם הכשרת הקרקע. בעקבות זאת, הגישה הוועדה המקומית בקשה לבית משפט השלום בעכו, לקבלת צו מניעת פעולות מכוח סעיף 246 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בו יאסר על העותר לבצע כל שימוש במקרקעין ללא היתר, לרבות הצבת מבנה בחלקה, וכן לקבוע, בהתאם לסעיף 247 לחוק, כי כל מבנה או חלק ממנו שיימצא על המקרקעין יהווה בניה בלתי חוקית ויהיה ניתן להריסה ללא צורך בהליכים נוספים. ביום 18.2.2015 הוצא צו כמבוקש, וביום 25.3.2015 הגיש העותר בקשה לביטול הצו. במסגרת הבקשה טען העותר כי בשלב זה אין בכוונתו להציב בית על החלקה, וכי עבודות יישור הקרקע שביצע נועדו לשימוש בה לצורך גידולים שונים. כמו כן טען העותר להגנה מן הצדק, בנימוק כי אין לאשר את הצו נגדו מכיוון שרשויות התכנון כשלו בתפקידם לערוך תכנית מתאר במקום. טענה נוספת שנטענה היא כי באכיפת הצו נגד העותר יש משום אכיפה בררנית, וכי לא ננקטו הליכים דומים נגד תושבים אחרים בכליל שתלויים ועומדים נגדם צווי הריסה. בדיון שנערך בבית המשפט ביום 30.3.2015, אישר העותר כי עזר לחברוֹ לצבוע מבנה בכפר אבו סנאן הסמוך, וכי אין מדובר במבנה שבכוונתו להציב במקום. זאת, על רקע טענת הוועדה המקומית לפיה הדרך האופיינית להקמת מבנים בכליל היא באופן של הרכבת המבנים במפעל, הכשרת הקרקע, הצבת המבנים כמקשה אחת ואכלוסם בזמן קצר – כל זאת לשם סיכול הליכי הריסה.

4. אחר הדברים האלה התברר כי על אף הצהרותיו בבית המשפט, ביום 5.4.2015 הציב העותר במקום בית מגורים. בהחלטת בית משפט השלום מיום 3.5.2015 (כב' השופט ו' חאמד) נדחתה בקשתו של העותר לביטול הצו, תוך שנאמר במפורש כי העותר ידע, עוד בטרם הצבת המבנה, כי הרשויות לא ישלימו עם קיומו וכי יבקשו להרסו במידה ויוקם, ולכן אין מקום לשעוֹת לכל טענה של הסתמכות מצידו. בנסיבות אלו, אין לקבל גם את טענותיו להגנה מן הצדק או לאכיפה בררנית. בהקשר זה קבע בית המשפט כי גם אם הוועדה המקומית לא נקטה בהליכי אכיפה נגד תושב מסוים ובכך כשלה בתפקידה, אין בכך כדי למנוע ממנה לעשות כן נגד תושב אחר, מקום שהתברר לה כי אותו תושב מבצע עבודות בניה שלא כחוק. הדבר אינו רק בגדר סמכותה, אלא מחובתה לעשות כן. עוד נקבע כי גם אם יש מקום להמריץ את פעולות התכנון המבוקשות בהליך מתאים, אין בכך כדי לאשר את הפעולות הבלתי חוקיות שביצע העותר. לאור האמור נקבע כי הוועדה המקומית רשאית לבצע את הצו שניתן ולהרוס את המבנה שהוקם ללא היתר על המקרקעין לאחר מתן הצו.

5. בנוסף לכך, הוציאה הוועדה המקומית ביום 16.4.2015 גם צו הריסה מנהלי להריסת ביתו של העותר, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 238א' לחוק. העותר הגיש לבית משפט השלום בעכו בקשה לביטול הצו (בב"נ 26218-04-15), הכוללת טענות זהות לאלו שנטענו בבקשה הקודמת, וכן טענה לפיה סביר כי המבנה יוכשר על-ידי הרשויות בעתיד הנראה לעין, כאשר יושלמו הליכי התכנון המתאימים. הוועדה המקומית הגישה תגובה לבקשה, בה נטען כי דינה להידחות – הן מהפן הפרוצדוראלי, הן מהפן המהותי. דיון בבקשה התקיים ביום 29.4.2015, ובסופו דחה בית המשפט את הבקשה על הסף. בהחלטת בית המשפט (כב' השופט ז' סאלח) נקבע כי הבקשה אינה עומדת בתנאים לביטול הצו הנקובים בתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע-2010, מאחר שהעותר לא פרט בה את ההליך המקביל בו נדחתה בקשתו לביטול צו ההריסה. בית משפט השלום קבע כי בהימנעות מציון עובדה רלבנטית, יש משום חוסר ניקיון כפיים מצד העותר. עוד נקבע כי דין הבקשה להידחות גם לגוף העניין, בין היתר מאחר שלא חלפו 60 יום מיום הקמת המבנה, ולא חלפו 30 יום מיום אכלוסו. בית המשפט הוסיף וקבע כי הוועדה המקומית החליטה, בצדק, לנקוט יד קשה ודווקנית נגד עברייני בנייה בישוב כליל, וזאת במטרה דווקא לקדם את הליכי התכנון ולמנוע קביעת עובדות בשטח אשר יסכלו ויעכבו את התכנון. כמו כן קבע בית המשפט כי אין לקבל את הטענה לאכיפה בררנית, וכי הוועדה המקומית הראתה כי הוצאו צווי הריסה מנהליים במקרים דומים. לאור האמור קבע בית המשפט כי הוועדה המקומית תוכל לבצע את צו ההריסה המנהלי בתוך 30 יום. בית המשפט גם דחה את בקשת העותר לעיכוב ביצוע פסק הדין לשם הגשת ערעור מצדו.

6. לאחר החלפת ייצוגו הגיש העותר ערעורים על שתי ההחלטות האמורות לבית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"א 3573-05-15). דיון בערעורים התקיים ביום 13.5.2015, ובהמלצת בית המשפט חזר בו המערער מהערעורים. לפנים משורת הדין הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע ההחלטות הקודמות עד ליום 30.6.2015, לשם "מתן אפשרות להתארגן לפינוי החלקה והחזרת המצב לקדמותו".

7. העותר לא פעל לפינוי הבית, ותחת זאת הגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע, בנימוק כי פנה לאדריכל מטעמו אשר הכין תכנית לאישור הבית, אך זו נדחתה בשל אי-עמידה בתנאי סף. כמו כן נטען כי בכוונתו לפנות לנשיא המדינה ולבקש חנינה. הבקשה האמורה נדחתה בבית משפט השלום, וגם ערעורו של העותר לבית המשפט המחוזי בעניין נדחה ביום 29.6.2015 (עפ"א 55649-06-15, החלטת כב' השופטת ר' בש). בית המשפט חזר והדגיש את החשיבות המרובה שניתנה בפסיקת בית משפט זה לביצוע צו הריסה מנהלי במועדו. נגד החלטה זו לא הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק דין זה נדחתה אף היא (החלטה מיום 14.7.2015).

עיקרי טענות הצדדים