בג"ץ 3917/14 פורום הארגונים למען יער ירושלים ו-10 אחרים נ' הועדה הארצית לתכנון ולבניה תשתיות לאומיות ואח'

 השופט י' עמית:

1.        ירושלים הרים ויערות סביב לה, חלקם טבעיים וחלקם נטע אדם. ומבין היערות, יער ירושלים חביב על הבריות מכולם. מהלך לו אדם בעיבורה של עיר סואנת ורועשת, ותוך דקות אחדות נעשית לו קפיצת הדרך ומהלך הוא בשלווה בינות עצים ירוקי עלווה, שקט משמאלו שלווה מימינו וזמרת ציפורים מעל ראשו. היער גובל בהר הרצל ובשכונות בית הכרם, גבעת שאול, הר נוף, קרית יובל וקרית מנחם, ומכאן נגישותו לבני העיר.

           אך לא רק ביערות נתברכה בירתנו המעטירה, אלא גם בפקקי תנועה שתשעה קבין מהם נטלו הכניסות והיציאות מהעיר. נתכנסו חכמי התחבורה וטיכסו עצה ולבסוף באו לידי החלטה לסלול כביש כניסה מערבי חדש לעיר הבירה ושמו בישראל כביש  16 (להלן: הכביש או כביש 16). אורכו של הכביש המתוכנן הוא 4.7 ק"מ בתוואי המחבר בין כביש ירושלים-תל אביב מ"סיבוב מוצא" עד לכביש בגין (כביש 4) בצומת בייט (דרום-מזרח לבי"ח שערי צדק). הכביש נועד לשרת את התנועה המגיעה לעיר ממערב ומדרום, ולהקל על הנגישות לכביש בגין החוצה את העיר, ולאזור גבעת שאול, קריית הלאום, בי"ח שערי צדק ודרום ירושלים. חלק הארי של תוואי הכביש עובר בשתי מנהרות: האחת, אורכה כ-1.5 ק"מ, אמורה לעבור מתחת לשכונת הר-נוף; השניה, אורכה כ-1.35 ק"מ, מתוכננת לעבור מתחת לשכונת יפה-נוף. בין שתי המנהרות הכביש מתוכנן לצאת בשלושה גשרים מעל פני הקרקע באזור נחל רבידה, סמוך למתקן פי גלילות ביער ירושלים. בנקודה זו מתוכנן מחלף (להלן: מחלף רבידה) שיחבר את הכביש לגבעת שאול באמצעות כביש מקומי בן ארבעה נתיבים המיועד להיסלל עד אזור התעשיה בגבעת שאול.

           בדרך הילוכו חודר אפוא הכביש ליער ירושלים. העותרים שלפנינו נזעקו להגנתו של היער מפני הכביש המאיים על שלמותו ומכאן העתירה שלפנינו.

2.        העותרים – והמשיבות 8 ו-9 (להלן ובהתאמה: קק"ל ואדם טבע ודין) שתמכו בעתירתן – לא חסכו ידם מכל טענה אפשרית והעתירה ללא נספחיה משתרעת על פני 84 עמודים. על מנת שלא לייגע את הקורא, לא אדרש לכל תג ותג בטענות העותרים, ואתמקד בטענות המרכזיות שהועלו על ידם או על ידי קק"ל ואדם טבע ודין. אקדים ואומר כי לסופה של דרך דין העתירה להידחות ונראה כי מתכנני הכביש עשו כמיטב יכולתם כדי לאזן נכוחה בין צרכי התחבורה לבין ערכי הגנת הטבע והשמירה על הנוף.

ואלו תולדות תכנון  הכביש

3.        במהלך החודשים מרץ-מאי 2003 הכריזו שר האוצר, שר הפנים וראש הממשלה על הכביש כעל תוכנית תשתית לאומית. 

           בנקודה זו נערוך היכרות עם מליאת הועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות (להלן: הות"ל), שהיא מוסד התכנון המוסמך לאישור תכנית לתשתית לאומית (להלן: תת"ל) כאמור בסעיפים 6א-6ו לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק התכנון והבניה). התכנית לסלילת הכביש הוגשה לות"ל סמוך לאחר ההכרזה על הכביש כ"תשתית לאומית" וזכתה למספר 2, בהיותה התכנית השניה שהוגשה לות"ל שהוקמה אך כשנה לפני כן (להלן: תת"ל 2 או התת"ל).

           ביום 14.7.2003 החליטה הות"ל לפרסם הודעה בדבר הכנת תוכנית לכביש, ונקבעו תנאים למתן היתרי בניה בתחום התכנית לפי סעיפים 78 ו-76ג(1) לחוק התכנון והבנייה. החלטת הות"ל פורסמה ברשומות ביום 5.12.2003.

           ביום 1.1.2006 הורתה הות"ל על בדיקת תנאי סף וקיום תנאי סף. בחודש ינואר 2007 הוגש לות"ל תסקיר השפעה על הסביבה, וכעבור זמן קצר הוגשה לחברי הות"ל חוות דעת מטעם ראש צוות סביבה בות"ל וכן חוות דעת של ראש צוות התיכנון, בה נסקרו מספר חלופות להקמת הכביש. חוות הדעת התייחסה גם לצורך במחלף רבידה, לאחר שנערכו מספר בדיקות לגבי ההצדקה לסלילתו, ונמצא כי יש הצדקה מלאה להקמת המחלף.