בג"ץ 3905/14אל וואטן בע"מ נ' שר הביטחון ואח'

המשנָה לנשיא מ' נאור:

1.        עתירה זו, שהוגשה ביום 2.6.2014, עוסקת בשאלת פינויים של שבעה מבנים יבילים, ריקים מאדם, שנותרו על חלקה 10 בגוש 26 באדמות דיר דיבואן, בשטח שבו היה מצוי מאחז מגרון. מאחז מגרון פונה מכל תושביו והמבנים שהיו בו הוסרו, פרט למבנים אלה. העותרת, הטוענת שרכשה את החלקה עליה מצויים המבנים, מבקשת כי נורה למדינה להימנע מפינויים עד להכרעה בשאלת הבעלות בחלקה, הנדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי.

רקע

2.        ביום 2.8.2011, לאחר שנים של התדיינות, ניתן בבית משפט זה פסק דין המורה על פינויו של מאחז מגרון אשר הוקם על קרקעות פרטיות, וזאת עד ליום 31.3.2012 (בג"ץ 8887/06 אל-נאבות נ' שר הביטחון (הנשיאה ד' ביניש, השופטת מ' נאור והשופט ס' ג'ובראן, פסק דין מיום 2.8.2011), שיכונה להלן: ההליך העיקרי). השהות שניתנה בפסק הדין לפינוי המאחז הוגדרה על ידנו שם "שהות ניכרת", והיא נועדה להערכות המדינה לקיום הצו ההחלטי שנעשה בפסק הדין.

3.        הצו ההחלטי לא היה סוף פסוק. שבועיים לפני תום השהות הניכרת לפינוי, הגישה המדינה בקשה במסגרת ההליך העיקרי, להאריך את המועד לביצוע פסק הדין  עד ליום 30.11.2015. הטעם לבקשה היה מתן שהות למדינה לתכנן ולהקים שכונת מגורי קבע במתחם "גבעת היקב", אליה יועברו תושבי מגרון. בהחלטה מיום 25.3.2012 (הנשיא א' גרוניס, השופטת מ' נאור והשופט ס' ג'ובראן), נדחתה הבקשה להארכת המועד המבוקשת. צוין לעניין זה, כי משך הארכה המבוקשת לפינוי – שלוש וחצי שנים – הוא בלתי סביר בעליל, ודי בכך כדי לדחות את בקשתה של המדינה. עוד נקבע, כי מדובר בבקשה "פורצת סכרים", אשר במהותה הינה ניסיון לשנות פסק דין חלוט. עם זאת, לפנים משורת הדין וכדי לאפשר לתושבי מגרון להיערך לפינוי, הוארך המועד לפינוי בארבעה חודשים נוספים, עד ליום 1.8.2012.

4.        גם החלטה זו לא הייתה סוף פסוק. לקראת מועד הפינוי הוגשה במסגרת ההליך העיקרי בקשה של חלק מתושבי מגרון לעכב פעם נוספת את ביצוע פסק הדין. טענתם הייתה כי האתר החלופי שהקימה המדינה עבורם אינו ראוי לאכלוס, וביקשו כי ביצוע פסק הדין יעוכב "עד להשלמת העבודות בשכונת היקב באופן המונע סכנה בטיחותית לתושבים". לצד זאת, הגישו תושבים אחרים של מגרון עתירה (בג"ץ 5180/12 סט נ' שר הביטחון; להלן: העתירה הנוספת), ובה ביקשו להורות למדינה להימנע מלפנותם משלוש חלקות ספציפיות במאחז, אשר נטען כי נרכשו מבעליהן הרשומים לאחר שניתן פסק הדין בהליך העיקרי. אחת מהחלקות האמורות הייתה חלקה 10 בגוש 26, שעליה מצויים שבעת המבנים מושא דיוננו. בקשר לחלקה זו נטען, כי בעליה הרשום – הוא המשיב 3 בעתירה הנוכחית – מכרה (יחד עם חלקה נוספת) לחברה בשם אל וואטן בע"מ (להלן: אל וואטן). אל וואטן היא העותרת בעתירה הנוכחית.

5.        העותרים 6-1 בהליך העיקרי היו פלסטינים תושבי האזור אשר על אדמותיהם הוקם מאחז מגרון. עותרים אלה צורפו כמשיביםלעתירה הנוספת. בתגובתם לעתירה הנוספת הם טענו, בין היתר, כי עסקאות הרכישה מבוססות על מסמכים מזויפים ומעשי מרמה, וציינו כי הוגשה תלונה במשטרה על כך. בתלונה נטען כי הבעלות בחלקה 10 (ובחלקה נוספת) הועברה שלא כדין מהעותר 1 בהליך העיקרי למשיב 3, הוא המוכר לאל וואטן. התלונה הוגשה על-ידי המשיב 5 לעתירה הנוכחית, בנו של העותר 1 בהליך העיקרי, שנפטר.

6.        המדינה, מצדה, ציינה בתגובתה לעתירה הנוספת כי מתקיימת חקירת משטרה בעניין כשרות עסקאות הרכישה במאחז מגרון, וכי לא יינתנו היתרי העסקה הנדרשים עבור עסקאות אלה. נוכח האמור, עמדת המדינה הייתה כי לעת עתה, אין היתכנות משפטית ותכנונית להמשך מגוריהם של העותרים במאחז מגרון, וכי כיבודו של פסק הדין בהליך העיקרי מחייב את פינויו. עם זאת, לגבי חלקה 10, היא החלקה מושא העתירה שלפנינו, עמדת המדינה הייתה כי יש מקום למתן ארכה מסוימת לפינויה, על-מנת שניתן יהיה למצות את הבדיקה הקניינית והתכנונית לגבי המבנים המצויים בה. המדינה עמדה על כך שדרכי הגישה לחלקה 10 עוברות במקרקעין פרטיים, ולכן לא ניתן להתיר המשך מגורים בחלקה, אך ייתכן כי ניתן לעשות בה שימוש לצורך אחר. המדינה הציעה ששבעת המבנים שבחלקה זו לא יוסרו למשך 3 חודשים, כדי לאפשר את מיצוי הבדיקה.

7.        העתירה הנוספת והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בהליך העיקרי נדונו במאוחד, וביום 29.8.2012 ניתנו בהן פסק דין והחלטה משותפים (הנשיא א' גרוניס, המשנָה לנשיא מ' נאור והשופטת ע' ארבל). לענייננו נוגעות במישרין רק הקביעות של בית המשפט ביחס לשבעת המבנים המצויים בחלקה 10. בית המשפט אימץ את עמדת המדינה, שלפיה לעת הזו לא יוסרו המבנים המצויים בחלקה 10, וזאת לשם ליבון שאלת ההיתכנות הקניינית והתכנונית של המבנים. עוד נקבע, כי לצדדים האחרים שמורות כל טענותיהם ביחס לחלקה 10. בשל חשיבות הדברים לענייננו אביא כלשונם את החלקים הרלוונטיים מפסק הדין וההחלטה הנוגעים לשבעת המבנים: