בג"ץ 3564/16 פלונית נ' שר הביטחון ואח'

 השופטת א' חיות:

עתירה זו מופנית נגד החלטתו של המשיב 1 שלא לפטור את העותרת משירות צבאי מטעמים שבהכרה דתית.

 רקע הדברים

 1. העותרת, ילידת 1997, למדה בבית ספר תיכון חילוני במבשרת ציון. ביום 24.6.2014 התייצבה העותרת בלשכת הגיוס לצורך הליכים לקראת גיוסה לצה"ל ("צו ראשון") ונמצאה כשירה מבחינה רפואית לשירות ביטחון. ביום 7.1.2015 התייצבה העותרת פעם נוספת בלשכת הגיוס לצורך מבדקים שונים וביום 16.8.2015 מסרה ללשכת הגיוס שאלון העדפות שיבוץ. כשבועיים לאחר מכן, ביום 1.9.2015, הגישה העותרת בקשה לשרת כמש"קית ת"ש בבסיס קרוב למקום מגוריה. בקשה זו נדחתה על ידי הצבא משום שהעותרת לא עמדה בתנאי הסף הנדרשים לשיבוץ לתפקיד וביום 2.11.2015 קיבלה העותרת הודעה על כך שהוחלט לשבצה כמאבחנת ביטחונית. כשבועיים לאחר מכן, פנתה העותרת ללשכת הגיוס וביקשה לשוחח עם מש"קית ת"ש ולאחר שלושה ימים נוספים, ביום 18.11.2015, חתמה העותרת על תצהיר לפיו טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה מלהתגייס לשירות צבאי (להלן: התצהיר). דיין בית הדין הרבני אישר ביום 25.11.2015 כי העותרת חתמה בפניו על התצהיר לאחר שהסביר לה את תכנו והזהיר אותה כי עליה להצהיר אמת, וביום 2.12.2015 הגישה העותרת את התצהיר החתום ללשכת הגיוס.

2. עם הגשת התצהיר נערך לעותרת ראיון בו נשאלה לטעמים העומדים ביסוד הצהרתה. מסיכום הראיון (מש/2) עולה כי העותרת טענה שחזרה בתשובה לפני 5 חודשים וכי היא משתתפת בשיעורי תורה. בנוסף על כך טענה העותרת כי היא שומרת כשרות ונגיעה, מקפידה על לבוש צנוע וצמה בארבעה צומות. אף על פי כן, ידעה העותרת למנות רק שלושה צומות, הסבירה כי היא צמה ביום כיפור בשל חורבן בית המקדש ורק לאחר מכן שינתה את תשובתה לתשעה באב, ולא ידעה למנות ברכות מברכות השחר. בנוסף צוין בסיכום כי חרף טענתה של העותרת לפיה היא שומרת נגיעה, מקפידה על לבוש צנוע ומנסה למצוא שידוך, נמצאו תמונות שלה בחברת בן זוג ובלבוש שאינו תואם אורח חיים דתי. כחודש לאחר מכן, ביום 5.1.2016, התייצבה העותרת לראיון נוסף בלשכת הגיוס אך הפעם סירבה להתראיין בטענה כי לא נשלח לביתה צו המורה לה להתייצב בלשכה. בעקבות זאת הונפק לעותרת צו המורה לה להתייצב בלשכת הגיוס ביום 21.1.2016, אך העותרת סירבה לקבל אותו לידיה והוא נשלח אליה בדואר. ביום שלמחרת הגישה העותרת קבילה לנציב קבילות החיילים, אך הנציב לא מצא מקום להתערב בהחלטות הצבא בעניינה.

3. ביום 21.1.2016 התייצבה העותרת לראיון נוסף בפני מפקדת לשכת הגיוס בירושלים. בראיון זה מסרה מפקדת לשכת הגיוס לעותרת כי נמצאו ראיות לכך שהצהרתה לפיה טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה מלשרת בצבא הנה הצהרה כוזבת ועל כן לא מצאה לנכון לפטור אותה משירות צבאי (המכתב שמסרה מפקדת לשכת הגיוס לעותרת צורף כנספח מש/3 בתגובה לעתירה). בעקבות הראיון שלחה באת כוחה (ואמא) של העותרת מכתב למפקדת לשכת הגיוס (צורף כנספח ע/ט2 לעתירה) בו דרשה ממנה להתנצל בכתב בפני העותרת בתוך 7 ימים "שאם לא כן תוגש נגדך תביעה נזיקית בגין לשון הרע, וכן הגשת תלונה לגוף האמון על חקירת אירוע כאמור". בתשובתה למכתב ציינה מפקדת לשכת הגיוס כי יש באפשרותה של העותרת להגיש ערעור על החלטתה בפני סגן מפקד יחידת "מיטב" בצה"ל וביום 24.2.2016 הגישה העותרת ערעור על ההחלטה. בערעור ציינה באת כוחה של העותרת כי "בתי התכוונה באמת ובתמים להתמיין ואף להתגייס לשרות הביטחון, אך מטבע הדברים תכניותיה השתנו כאשר הבינה שטעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה מלשרת בשרות בטחון נוכח היותה שומרת כשרות בבית ומחוצה לו [ו]בהיותה שומרת שבת ואיננה נוסעת בשבת" (ע/יג1). ביום 6.3.2016 ערך סגן מפקד יחידת מיטב לעותרת ראיון במסגרתו הציג בפניה ראיות המלמדות לכאורה שהיא אינה מנהלת אורח חיים דתי. העותרת לא התכחשה לאמיתותן של ראיות אלו ורק טענה כי "יצר הרע" גבר עליה באותם מקרים. בסופו של הראיון החליט סגן מפקד מיטב לדחות את ערעורה של העותרת ולהגיש נגדה תלונה במשטרה בגין הגשת תצהיר כוזב. בעקבות החלטתו של סגן מפקד מיטב שלחה אליו באת כוחה של העותרת מכתב בו טענה כי "שפכתם את דמה של בתי על לא עוולה בכפה! רק בגלל שהחליטה לחזור בתשובה, ולנהל אורח חיים דתי ושאינו מקובל על צה"ל" (ע/טו).

4. אף שערעורה נדחה, העותרת לא התייצבה לשירות צבאי בתאריך שנקבע לה (13.3.2016) והיא העבירה לרשויות הצבא מסמכים רפואיים שונים מהם עולה כי ביום שבו נדרשה להתייצב פנתה למיון ושוחררה ממנו עוד באותו היום. כמו כן צירפה העותרת אישור מחלה חתום בידי רופא. המסמכים הרפואיים שהעבירה העותרת הועברו לידי הרופא הראשי של לשכת הגיוס וזה אישר לעותרת ימי מנוחה והורה לה להתייצב ביום 23.3.2016 במדור הרפואי בלשכת הגיוס. העותרת לא התייצבה במדור הרפואי במועד שנקבע לה ולאחר התכתבויות נוספות עם באת כוחה הורתה לה מפקדת לשכת הגיוס להתייצב לוועדה רפואית ביום 7.4.2016. גם הפעם העותרת לא התייצבה ולפיכך קבעה הוועדה הרפואית, בהיעדרה, ועל סמך המסמכים הרפואיים שהעבירה כי היא כשירה לשירות צבאי. מספר ימים לאחר מכן העבירה העותרת ללשכת הגיוס מסמכים רפואיים נוספים. מסמכים אלו הועברו לעיונו של הרופא הראשי של לשכת הגיוס אשר קבע כי האמור בהם תואם את מסקנות הוועדה הרפואית ולפיכך אין מניעה רפואית להכריז על העותרת כעל נעדרת משירות צבאי שלא ברשות. בעקבות זאת נמסר לעותרת כי הוחלט להכריז עליה כנעדרת משירות צבאי שלא ברשות ולהוציא נגדה פקודת מעצר. שלושה שבועות לאחר מכן הגישה העותרת את העתירה דנן. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 31.8.2016 הוחלט לגנוז את תיק החקירה נגד העותרת בשל היעדר ראיות מספיקות להעמידה לדין.

טענות הצדדים

5. לטענת העותרת מפקדת לשכת הגיוס בירושלים מתנכלת לה משיקולים זרים ועושה שימוש לרעה בסמכותה על מנת לגייס אותה בניגוד לרצונה על אף שידוע לה היטב כי היא בעלת תשובה ואינה יכולה להתגייס לצה"ל מטעמים רפואיים. העותרת מוסיפה וטוענת כי מפקדת לשכת הגיוס מנסה "לתפור לה תיקים" וחברה לגורמים אחרים בצבא על מנת שיסייעו לה "במזימתה הנקמנית ... להכפיש את שמה ולהתיר את דמה לכל על לא [עוול] בכפה ... [ו]הכל משיקולים זרים" (סעיף 4 לעתירה). העותרת ממשיכה וטוענת כי מפקדת לשכת הגיוס שלחה "בריונים" על מנת שיבלשו אחריה ויצלמו אותה ללא רשותה, וכמו כן היא טוענת כי בראיונות שנערכו לה היא זכתה ליחס פוגעני ומזלזל ונשללה ממנה הזכות להיות מיוצגת. בנוסף טוענת העותרת כי חיילת שלמדה עמה בתיכון ומשרתת כיום בלשכת הגיוס העלילה עליה בפני מפקדת לשכת הגיוס כי בניגוד להצהרתה היא אינה מנהלת אורח חיים דתי. העותרת מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי כיום היא לומדת ומתגוררת במדרשה דתית בירושלים וכי בידיה ראיות למכביר לכך שהיא מנהלת אורח חיים דתי המונע ממנה מלהתגייס לצבא. עוד טוענת העותרת כי העובדה שסמוך לאחר הגשת התצהיר "מעדה" והתנהלה באופן שאינו הולם אורח חיים דתי אינה סותרת את טענתה כי עברה תהליך הדרגתי של חזרה בתשובה וכיום היא מנועה מלשרת בצבא מטעמים שבהכרה דתית. בנוסף על כך טוענת העותרת כי מפקדת לשכת הגיוס התעלמה מהמסמכים הרפואיים ששלחה לה ומההמלצות של רופאיה ודרשה ממנה להתייצב לשירות ביטחון על אף שמצבה הרפואי אינו מאפשר זאת. עוד נטען כי מפקדת לשכת הגיוס התעלמה מבקשתה להופיע בפני הוועדה הרפואית שנקבעה לה בליווי עורך דין ורופא. העותרת מוסיפה וטוענת כי נודע לה שבכוונתה של מפקדת לשכת הגיוס ליתן הנחיות להתעלל בה עם גיוסה לצבא ואף מטעם זה נדרשת התערבותו של בית המשפט. לבסוף טוענת העותרת כי בניגוד לטענות המשיבים היא הגישה את התצהיר במועד. מטעמים אלו מבקשת העותרת להורות למשיבים לבטל את הכרזתה כנעדרת מהשירות שלא ברשות ולהימנע מלגייס אותה לצבא, ולחלופין לאפשר לה להשתבץ בתפקיד ההולם את אמונתה הדתית.

6. לטענת המשיבים ישנן ראיות מנהליות למכביר המעידות על כך שהעותרת אינה מנהלת אורח חיים דתי והגישה תצהיר כוזב לרשויות הצבא. המשיבים טוענים כי חיפוש ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות העלה מספר תמונות המלמדות כי בחודשים שקדמו להגשת התצהיר העותרת בילתה בחוף הים בביגוד שאינו הולם אורח חיים דתי וישבה במסעדות לא כשרות (מש/4). בנוסף על כך נמצאו תמונות מהחודש שקדם להגשת התצהיר בהן נראית העותרת מחובקת עם מי שהיה בן זוגה באותה העת ויושבת במסעדה לא כשרה, זאת בניגוד לטענותיה כי היא שומרת כשרות ונגיעה (מש/5). עוד נטען כי שבועיים לאחר שהצהירה כי טעמים שבהכרה דתית מונעים ממנה מלשרת בצה"ל תועדה העותרת יושבת בבר לאחר כניסת שבת וכשבוע לאחר מכן היא תועדה מבלה במסיבה לאחר כניסת שבת (מש/6 ו- מש/7). כמו כן טוענים המשיבים כי ישנן ראיות לכך שביום השבת שלאחר המסיבה ובשבת שלאחריה השתמשה העותרת במכשיר הטלפון הסלולארי שברשותה. המשיבים מדגישים כי העותרת לא התכחשה לאמיתותן של הראיות האמורות אלא רק טענה כי "יצר הרע" גבר עליה באותם מקרים. בנוסף על כך טוענים המשיבים כי באת כוחה של העותרת הטיחה במפקדת לשכת הגיוס ובסגן מפקד יחידת מיטב האשמות קשות ובלתי מבוססות. עוד טוענים המשיבים כי העותרת עשתה דין לעצמה ולא התייצבה בלשכת הגיוס במועדים שנקבעו לה ודי בכך כדי לדחות את עתירתה על הסף. לבסוף טוענים המשיבים כי העותרת הגישה את התצהיר באיחור ואף מטעם זה לא היה מקום להעניק לה פטור משירות צבאי. מטעמים אלו סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה תוך חיוב העותרת בהוצאות.