בג"ץ 2396/14 מכללת מנשר לאמנות בע"מ נ' שרת התרבות והספורט ואח'

1. בעקבות מחיקתה של העתירה שבכותרת הוגשו שלוש בקשות לפסיקת הוצאות: האחת, מטעם העותרת; השנייה, מטעם המשיבים 3-1 (להלן:המדינה); והשלישית, מטעם המשיב 4. הטיפול בבקשות התעכב ועם הצדדים הסליחה.

2. העותרת והמשיבים 4 ו-5 הינם בתי ספר בהם נלמד, בין היתר, מקצוע הקולנוע. הן העותרת, הפועלת בתחומי העיר תל אביב-יפו, והן המשיבים 4 ו-5, הפועלים בתחומי העיר ירושלים, קיבלו בשנים האחרונות כספי תמיכה מאת המשיב 2 (להלן: המשרד) בהתאם למבחני חלוקת כספי תמיכות במוסדות תרבות העוסקים בהוראת האמנויות (להלן: מבחני התמיכה הכלליים). מבחנים אלה קובעים, בין היתר, כי אם הגוף הנתמך מגייס כספים מגורמים חיצוניים, ובהם רשות ציבורית אחרת - יכול הדבר להביא להגדלה של כספי התמיכה להם הוא זכאי מטעם המשרד, עד לתקרה מסוימת (סעיף 6(ג) למבחני התמיכה הכלליים, להלן: הוראת ה-Matching). המשיבים 4 ו-5, אשר פועלים כאמור בעיר ירושלים, זכאים לתמיכה נוספת מטעם המשרד בהתאם למבחני התמיכה במוסדות אמנות בירושלים (להלן: מבחני התמיכה בירושלים). בסעיף 6 למבחני התמיכה בירושלים נקבע כי התמיכה הנוספת הניתנת בהתאם למבחנים אלה, תיחשב כתמיכה המתקבלת מרשות ציבורית אחרת לצורך הוראת ה-Matching במבחני התמיכה הכלליים. כלומר - התמיכה הנוספת אותה מקבלים המשיבים 4 ו-5 מהמשרד בהתאם למבחני התמיכה בירושלים, עשויה להגדיל את התמיכה בהם גם מכוח הוראת ה-Matching במבחני התמיכה הכלליים.

3. ביום 28.10.2013 פנתה העותרת למשרד בדרישה לביטול מידי של סעיף 6 למבחני התמיכה בירושלים. על פי הנטען, הוראה זו פוגעת בעקרון השוויון בכך שהיא מקנה עדיפות פסולה - במסגרת מבחני התמיכה הכלליים - לגופים נתמכים הממוקמים בעיר ירושלים, וזאת על חשבון גופים נתמכים שאינם ממוקמים בעיר זו. בהמשך ומשלא התקבלה כל תשובה לפנייתה, שלחה העותרת שתי פניות באותו עניין למשיב 3 (ביום 24.11.2013 וביום 9.2.2014), ואף דרשה ממנו להורות למשרד להקפיא את הטיפול בבקשות תמיכה לשנת 2014 עד להשלמת בדיקת טענותיה. ביום 18.2.2014 השיב המשיב 3 לעותרת כי טענותיה נבדקות, ואולם סירב לדרישת ההקפאה האמורה.

4. ביום 31.3.2014 הגישה העותרת את העתירה דנן, בגדרה ביקשה כי בית המשפט יקבע שעל המשרד להימנע מחלוקת כספי תמיכה בהתאם למבחני התמיכה הכלליים עד אשר יכריע בטענתה לעניין סעיף 6 למבחני התמיכה בירושלים. הן המדינה והן המשיב 4 הגישו תגובה מקדמית מפורטת לעתירה. בתגובת המדינה נטען, בין היתר, כי העתירה תיאורטית וזאת מאחר שהלכה למעשה המשיבים 4 ו-5 אינם מקבלים כספי תמיכה עודפים כתוצאה מהוראת סעיף 6 למבחני התמיכה בירושלים. כך, מן הטעם שהם מגיעים למלוא התוספת האפשרית על פי הוראת ה-Matching על בסיס כספים שהם מגייסים ממקורות חיצוניים, וזאת אף בהתעלם מכספי התמיכה הנוספים אותם הם מקבלים בשל היותם ממוקמים בעיר ירושלים. כמו כן, הן בתגובת המדינה והן בתגובת המשיב 4 נטען כי דין העתירה להידחות גם מאחר שהעותרת לא כללה בעתירתה נתונים מהותיים. עניינם של נתונים אלה בכך שהפער המהותי בהיקף התמיכה הכספית בין העותרת לבין המשיבים 4 ו-5 נובע מהפחתות ממשיות ביותר בסכום לו זכאית העותרת, וזאת על בסיס סעיפים אחרים במבחני התמיכה הכלליים ובהם סעיף העוסק בגובה שכר הלימוד אותו גובה הגוף הנתמך מתלמידיו. בתגובות האמורות נכללו גם טענות לגופה של טענת העותרת.

5. בחודש ינואר 2015 הודיעה העותרת כי היא חוזרת בה מן העתירה, וזאת לאור הנתונים שנכללו בתגובת המדינה ואשר מהם עולה כי העתירה תיאורטית, כאמור לעיל. עם זאת, ביקשה העותרת לחייב את המדינה בהוצאות לטובתה וזאת מאחר שאילו הייתה המדינה משיבה לפניותיה ומוסרת לה את הנתונים האמורים (אשר לא היו בידיה עובר להגשת העתירה), היה נמנע הצורך בהגשת העתירה. המשיב 4, מצדו, הגיש בקשה לחייב את העותרת בהוצאותיו הריאליות בסך 12,000 ₪. בבקשה נטען, בין היתר, כי משהעותרת משכה את עתירתה טרם נדונה לגופה, קמה חזקה לפיה העתירה לא הייתה מוצדקת. בהמשך הגישה המדינה תגובה לבקשת העותרת לפסיקת הוצאות, בגדרה דרשה כי העותרת תישא בהוצאות לטובתה. העותרת הגישה שני כתבי בי דין נוספים מטעמה - האחד, תגובה לבקשת המשיב 4 לפסיקת הוצאות; והשני, תשובה לתגובת המדינה לבקשתה לפסיקת הוצאות.       

6. לאחר שעיינתי עיין היטב בטענות הצדדים ובחנתי את הבקשות השונות על בסיס אמות המידה הנוהגות בכגון דא, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לדחות את הבקשות לפסיקת הוצאות מטעם העותרת ומטעם המדינה, ולקבל באופן חלקי את הבקשה לפסיקת הוצאות מטעם המשיב 4.

7. ככלל, "מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה האם הגשת ההליך הייתה מוצדקת מלכתחילה ומדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש" (בג"ץ 5319/09 עבדאלקאדר נ' שר הפנים (29.9.2009)). אכן, כאשר מוגשת תגובה לעתירה ולאחר מכן העותר מבקש למחוק את עתירתו מבלי שזו נתבררה לגוף העניין ומבלי שהתקבל הסעד המבוקש, קמה חזקה בדבר היות העתירה בלתי מוצדקת. עם זאת, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, כששיקול מרכזי הוא האם הייתה הצדקה להגשת ההליך לכתחילה, ומהי הסיבה שהובילה לחזרתו של העותר מעתירתו (ראו, בג"ץ 1710/08 ליסיצה ייבגני נ' משרד הפנים (7.1.2010); בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים (21.4.2010), פיסקה 5;  בג"ץ 7944/04 לוכסמבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל(5.1.2005), פיסקה 6).

8. בענייננו, העתירה כוונה כזכור לכך שהמשרד יימנע מחלוקת כספי תמיכה לפי מבחני התמיכה הכלליים עד אשר יבחן את טענת העותרת בדבר חוקיותה של הוראת סעיף 6 למבחני התמיכה בירושלים. משהעותרת חזרה בה מן העתירה מבלי שנדונה לגופה (לאור היותה תיאורטית), הרי שבסופו של יום לא בוצעה בחינה כוללת ביחס לטענת העותרת כפי שהתבקש בעתירה, וממילא קשה לומר כי הסעד המבוקש התקבל.

           עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהעתירה הוגשה על רקע העובדה שהעותרת לא קיבלה מענה מספק לפניותיה, ומבחינה זו לא ניתן לשלול כי העתירה קידמה, ולוּ במימד הזמן, קבלת מענה מקיף לסוגיה אשר הועלתה על ידי העותרת, גם אם בסופו של יום תוכן המענה היה שונה מכפי שקיוותה לכתחילה. זאת ועוד, דומני כי יש הגיון בטענת העותרת לפיה הגשת העתירה הייתה נמנעת אילו המדינה הייתה משיבה לפנייתה מבעוד מועד ומיידעת אותה בדבר הנתונים המצביעים על כך שלהוראת סעיף 6 למבחני התמיכה בירושלים אין השפעה מעשית על חלוקת כספי התמיכה. בנסיבות אלו, ומשהסיבה לחזרתה של העותרת מן העתירה נעוצה באותם נתונים אשר נחשפו בפניה לראשונה לאחר הגשת העתירה ואשר הצביעו על היותה של העתירה תיאורטית (מבלי שחזרה בה מן הטענה המהותית) - ספק בעיניי אם יש מקום לקבוע כי הגשת העתירה הייתה בלתי מוצדקת לחלוטין, וממילא אין מקום לחייב את העותרת בהוצאות לטובת המדינה. יחד עם זאת, אף לא ראיתי לחייב את המדינה בהוצאותיה של העותרת. כך, הן מאחר שבנסיבות העניין קשה לקבוע באופן פוזיטיבי היפוכו של דבר, היינו - כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת בבירור; והן מאחר שהתרשמתי כי יש ממש בטענת המדינה לפיה האופן בו הוצגה הסוגיה בכתב העתירה היה בעייתי וחסר. כוונתי לכך, שהעותרת הדגישה בעתירתה את הפער הגדול בין סכום התמיכה הסופי לו היא זוכה לבין סכומי התמיכה הסופיים במשיבים 4 ו-5, תוך שמשתמע מן הדברים כי פער זה נעוץ כל כולו בהפעלת הוראת סעיף 6 למבחני התמיכה בירושלים. זאת, מבלי לציין כי סכום התמיכה בעותרת הופחת באופן ממשי ביותר בשל הוראות אחרות המצויות במבחני התמיכה הכלליים, ובראשם גובה שכר הלימוד.