בג"ץ 1669/15 ו' נ' בית הדין הארצי לעבודה

השופט צ' זילברטל:
 

           עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב, בית הדין הארצי לעבודה, לנמק מדוע לא תבוטל החלטתו מיום 2.12.2014 בבר"ע 46098-10-14 (כב' סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה) ומדוע לא תחול בעניינו של העותר תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנה 15).

רקע

1. ביום 4.7.2011 נפגע העותר, שהיה באותה עת מנכ"ל חברת און הצפון (מקסימה) בע"מ (להלן: החברה), בתאונת עבודה.

           ביום 17.11.2013 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שליד המוסד לביטוח לאומי, המורכבת ממומחה לאורתופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואת אף-אוזן-גרון (להלן: הוועדה הרפואית) וקבעה כי לעותר נותרה נכות יציבה בשיעור 28 אחוזים על פי הפירוט הבא: 10 אחוז נכות בגין פגיעה בעצב טריגמנוס בצורה קלה; 10 אחוז נכות בגין צלקת; 10 אחוז נכות בגין צניחת עפעף.

2. הוועדה הרפואית התלבטה האם יש להחיל בעניינו של העותר את תקנה 15, שעניינה קביעת דרגת נכות גבוהה יותר מהנכות הרפואית, בהתאם לנתונים האישיים של הנפגע הספציפי ולמידת השפעותיה של דרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו על עבודתו וכושר השתכרותו. משכך, פנתה הוועדה הרפואית ל"וועדת הרשות" (שהיא ועדה המורכבת מפקיד שיקום, רופא מוסמך ומעובד המוסד לביטוח לאומי, אשר תפקידה לקבוע אם הנפגע עומד במבחנים הקבועים בתקנה 15).

           ועדת הרשות מסרה את המלצותיה לוועדה הרפואית בדו"חות מיום 17.12.2013 ומיום 8.1.2014, בהם נכתב כי: "משלא נתקיים בו [בעותר, צ.ז.] התנאי ההכרחי של אי מסוגלות לעבודתו (ומשהיה כבר בעת הפגיעה בן 71) ממליצה ועדת הרשות שלא להפעיל תקנה 15".

3. הוועדה הרפואית דנה בהמלצות ועדת הרשות, שמעה את העותר ובא כוחו, ובהחלטה מיום 2.2.2014 קבעה כי היא מקבלת את המלצת ועדת הרשות, וכי אין מקום להפעיל את תקנה 15 בעניינו של העותר.