בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעור ע"פ 3877/16

 ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברנט) מיום 4.4.2016 בת"פ 4222-09-15 אשר גזר על המערער 34 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר מותנה וכן קנס בסך 7,500 ש"ח או 45 ימי מאסר.

 רקע עובדתי וגזר דינו של בית המשפט המחוזי

1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער במסגרת הסדר טיעון, התגלע סכסוך בין קרוב משפחה של המערער, איברהים ג'באלי (להלן: איברהים) ובין יונס חאג' יחיא (להלן: יונס) והשניים קבעו להיפגש בעיר טייבה ביום 28.8.2015 לשם יישוב הסכסוך. באותו יום סמוך לשעה 21:40 נסע המערער ברכבו למקום המפגש יחד עם קרוב משפחתו ר'.ג' (להלן: הקטין) כשהוא נושא עמו ברכב אקדח טעון במחסנית שהכילה 14 כדורים. האקדח מסוג "גלוק" נגנב חודשים אחדים קודם לכן בהתפרצות לדירה בהוד השרון.  כשהגיע למקום המפגש, עצר המערער מאחורי הרכב שבו ישבו איברהים, יונס ואדם נוסף. הוא החביא את האקדח במכנסיו והתקרב יחד עם הקטין אל הרכב. באותו שלב הגיעו למקום שוטרים שהורו למערער ולקטין להרים ידיים, אך המערער כרע לכיוון הרצפה והשליך את האקדח מאחורי גבו. בגין מעשים אלו הורשע המערער בעקבות הסדר טיעון, כאמור, בעבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהסדר הטיעון הוסכם עוד כי ההליך בעניינו של הקטין  יופרד ויועבר לבית המשפט לנוער בפתח-תקוה. כמו כן הוסכם כי תוגש חוות דעת סטטיסטית מטעם משטרת ישראל הנוגעת לתופעת האמל"ח הבלתי-חוקיים והשפעתה על הפשיעה החמורה ואירועי האלימות במחוז המרכז בשנים האחרונות. זאת, מבלי שהדבר ייחשב מצד המערער כהסכמה לתוכן חוות-הדעת.

2. בגזר דינו מיום 4.4.2016 עמד בית המשפט קמא על החומרה היתרה הטמונה בעבירות נשק ועל המגמה להחמיר בעונשם של המבצעים עבירות אלה, בין היתר, בשל הסיכון הנשקף מהן לשלום הציבור וביטחונו. בהינתן הערך החברתי המוגן, הפגיעה בו בנסיבות העניין ורמת הענישה הנוהגת, קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל. אשר לחוות הדעת שהגישה המשטרה, קבע בית המשפט כי מדובר בחוות דעת כללית וכי הנתונים המופיעים בה אינם מצדיקים החמרה בקביעת מתחם העונש ההולם במקרה דנן. בקביעת עונשו של המערער, ציין בית המשפט כי מדובר אמנם בנאשם צעיר (בן 25) אך עברו הפלילי מכביד וכולל ארבע הרשעות קודמות ובהן שוד מזוין, סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ועבירות רכוש, אשר בגינן ריצה שלושה מאסרים, האחרון שבהם בן 54 חודשים. עוד נתן בית המשפט קמא את הדעת לכך שהמערער השתחרר ממאסרו האחרון ביום 2.7.2015 וביצע את העבירה שבה הורשע בתוך פחות מחודשיים מיום שחרורו. בית המשפט ציין בהקשר זה כי העבירה בוצעה על רקע רצונו של המערער ליישב סכסוך בין אחרים והשימוש בנשק נמנע הודות להתערבות המשטרה. מנגד, ציין בית המשפט כי יש לזקוף לזכותו של המערער את הודאתו ואת לקיחת האחריות בנוגע למיוחס לו וכן את החיסכון בזמן שיפוטי. מטעמים אלו כולם גזר בית המשפט קמא על המערער את העונשים המפורטים לעיל.

           מכאן הערעור שבפנינו.

תמצית טענות הצדדים

3. המערער טוען כי מתחם העונש שקבע בית המשפט המחוזי חמור במיוחד ואינו משקף את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של נשיאת נשק בהדגישו כי כתב האישום המתוקן אינו מייחס לו כל כוונה להשתמש באקדח או תכנון מוקדם של ביצוע העבירה, ולגישתו מדובר במתחם עונש מפלה הנובע מהשתייכותו המגזרית. עוד טוען המערער כי הערך המוגן שנפגע מעבירת נשיאת נשק שלא כדין הוא הזכות הנתונה למדינה לפקח על אחזקה ונשיאה של נשקים ולא פגיעה בשלום הציבור וביטחונו. על כן, לשיטת המערער מתחם עונש ההולם בענייננו נע בין 6 חודשי מאסר ל-24 חודשי מאסר בפועל ובהתאם יש להפחית לטענתו את העונש שנגזר עליו ולמקמו ברף התחתון של המתחם שהציע, בין 10 ל-14 חודשי מאסר בפועל. זאת, בין היתר, בשל נסיבות חייו הקשות, תמיכתו במשפחתו ובאמו החולה והעובדה שהקים משפחה והחל לעבוד מאז שהשתחרר מן המאסר הקודם.

4. המדינה מצדה סומכת ידיה על פסק-דינו של בית המשפט קמא וטוענת כי העונש שנגזר על המערער הוא ראוי ואין להתערב בו.

דיון והכרעה

5. דין הערעור להידחות.