בביץ' ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל/האגף העירוני ואח'

החלטה

בפני בית הדין בקשת התובעים לפיצול סעדים.

התובעים הגישו תביעה זו למתן סעד הצהרתי לפיו מתקיימים יחסי עובד מעביד בין התובעים לנתבע 1, החל מיום תחילתם העסקתם.

בבקשתם לפיצול סעדים טענו התובעים כי אין מדובר בתביעה טורדנית או קנטרנית או חסרת תום לב.

לתובעים טענות כספיות כלפי הנתבעים. אולם עד למועד כתב התביעה טרם התגבשו כל נזקיהם הכספיים.

כך, נדרש פיצול הסעדים לשם פישוט ההליך וייעולו, יידון קודם כל וראשית כל הסעד ההצהרתי בדבר קיום יחסי עבודה ורק לאחר מכן, ככל שתתקבל התביעה לסעד הצהרתי, יוכלו התובעים לכמת את תביעתם בהתאם.

הנתבע 1 טען בתגובה כי למעשה מדובר בסעד אחד אותו מבקשים התובעים לפצל באופן מלאכותי.

אין להעניק סעד הצהרתי מקום שהוא נועד לחפות על סעד מהותי כספי.

פיצול סעדים נעשה רק במקרים חריגים.

עוד טוען הנתבע 1 כי הבקשה לפיצול סעדים מהווה למעשה ניסיון פסול של התובעים להימנע מתשלום אגרה ו/או לעקוף את הדרך הנהוגה והנכונה לבירור התבוענה במלואה.

כמו כן מנוסח כתב התביעה עולה בבירור כי מדובר בסעד כספי ואין מקום לפיצול סעדים מלאכותי.

לטענתו הבקשה לפיצול סעדים נועדה לסרבל את ההליך ולהסיטו מדרך

המלך.

הכרעת הדין

נושא פיצול הסעדים מעוגן בתקנות סדרי הדין.

 בתקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), נקבע כדלהלן:

"(א)תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה, אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד.

(ב)מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם.

(ג)תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה: