ועדה מקומית לתכנון המרכז נ' מוחמד עודי ואח'

ביום 30.3.16 הוצאו צווי הריסה מנהליים ע"י יו"ר הועדה המחוזית בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבנה, התשכ"-1965(להלן:"החוק"). צווי ההריסה מתייחסים למבני מגורים שאינם מאוכלסים ביישוב קלאנסווה בקרקע חקלאית מוכרזת (להלן:"צווי ההריסה").

המבקשים מוחמד ואויה בתיק בב"נ 16536-04-16, מוחמד עודה בתיק בב"נ 9166-04-16 ועומר עבד אלחכים חמודה בתיק בב"נ 16501-04-16 עותרים באמצעות ב"כ להארכה נוספת לכניסתם לתוקף של צווי ההריסה.

רקע בסיסי דרוש 

כאמור, אין מדובר בבקשה ראשונה למתן ארכה להארכת מועד ביצוע צווי הריסה מנהליים ותוקף הצווים הוארך זה מכבר הן בהחלטת כב' השופט אלי ברנד מיום 28.9.16 ובהמשך בהחלטת כב' השופט ארז נוריאלי.

בהחלטתי מיום 17.10.17 דחיתי את הבקשה למתן ארכה וערעור על החלטה זו במסגרת עפ"א 28819-10-17 מיום 5.12.17 התקבל, באופן שנקבע כי יש לקיים דיון ולברר את הטענות העובדתיות עובר למתן החלטה שתוצאותיה בלתי הפיכות.

בדיון שהתקיים בפני ביום 18.12.17, הסכימו ב"כ הצדדים, בהמלצת בית המשפט, כי מועד ביצוע הצווים יוארך עד ליום 1.3.18 ולאחר מועד זה, יוגשו טיעוני הצדדים לעניין המצב העדכני והתקדמות תכנית הותמ"ל וכי על בסיס אלה תינתן החלטה ללא קיום דיון נוסף.

טיעוני הצדדים:

בתאריך 5.3.18 הגיש ב"כ המשיבה בקשה להורות למשיבים להגיש נימוקיהם בהתאם להחלטה מיום 18.3.18 ולחילופין להורות על ביטול עיכוב הביצוע של צווי ההריסה המנהליים.

בתגובתו מיום 8.3.18, ציין ב"כ המבקשים כי ביום שבת, 10.3.18, אמורה להתקיים פגישה עם אנשי המקצוע בקשר לעתיד האזור וכי הובהר לו כי "התכנית אמורה לידון בתוך כחודש ימים".

בקשה מפורטת בצירוף מסמכים עדכניים הוגשה לעיוני ביום 13.3.18 ונטען כי מאז הדיון ב18.12.18 ננקטו מספר צעדים אשר יש בהם כדי להצביע על התקדמות בהליכי התכנון בעניינם של המבקשים ומבוקשת דחיה נוספת. לעיוני צורפו המסמכים הבאים: מכתבו של ראש עירית קלאנסווה מיום 27.12.17 אל עו"ד ארז קמיניץ, מכתב ראש העיריה אודות סיכום ישיבה מיום 14.2.18 בין הגורמים הרלוונטיים בה נכח עו"ד קמיניץ, מכתבו של המהנדס יוסף אגברייה מיום לעניין המשך קידום התכנית בותמ"ל11.3.18, וישיבה מועצת עירית קלאנסווה מיום 12.3.18 (נספחים א-ד לתגובה )

לאור כל אלה, עתרו המבקשים להורות על עיכוב ביצוע הצווים "עד לקבלת תגובתו של מר קמיניץ" (ס' 9 לבקשה).

בתגובה, טען ב"כ המשיבה כי אין במסמכים שצורפו לבקשה כדי להציג התקדמות ממשית של התכנון וכי מדובר במצב תיאורטי עתידי בשלביו הראשוניים בלבד אם בכלל, מכאן שהדרך לאפשרות הכשרת הבניה, היא ארוכה ביותר. בהעדר אופק תכנוני והיתר בהישג יד, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בחוק ובפסיקה – אין מקום להיעתר לבקשה.

לעיוני צורף סיכום הישיבה שהתקיימה ביום 14.2.18(מסמך 1) אשר ממנה עולה כי אין כל צפי למועד בו תתאפשר התכנית ואין אפשרות לעצור את האכיפה נגד הבניה הבלתי חוקית ולאפשר מצב שבו ייקבעו עובדות בשטח בניגוד לדין.

בנוסף, טען ב"כ המשיבה כי הבקשה איננה נתמכת בתצהיר בעל מקצוע כנדרש בתקנות ורק מטעם זה יש לדחותה.

דיון והכרעה

לא בלי התלבטות, מצאתי להיעתר לבקשה, לפרק זמן קצוב, מהנימוקים שיובאו להלן:

אמנם אין מחלוקת כי טרם הוכרע האם התכנית מקודמת במסלול ותמ"ל אם לאו. בנוסף, די בתוכן המסמכים שצורפו לעיוני, בהעדר תצהיר בעל מקצוע, ובעתירת ב"כ המבקשים לעכב את ביצוע הצווים למשך פרק זמן שאינו מוגדר- כדי להעיד כי הצפי לסיום הליכי ההיתר, אם בכלל, אינו נראה באופק, מוטל בספק , ואינו עומד במבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה.

המאמץ במסגרת המלחמה בבנייה הבלתי חוקית, כמו גם החלטות בתי המשפט לעניין החשיבות של קיום צווי הריסה מנהליים, הפגיעה בשלטון החוק כמו גם הפגיעה באינטרסים ציבוריים , על מנת שלא נקדם מצב עובדתי של "נבנה ונשמע " מחזקים מסקנה זו (רע"פ 10607/07 שומאן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה).