עודי נ' ועדה מקומית לתכנון המרכז

רקע כללי וטענות הצדדים:

1. לפניי בקשה להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה מנהלי לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

2. ביום 30.3.16 הוצא צו הריסה מנהלי לשלד מבנה בשטח של כ-220 מ"ר (להלן: "המבנה"), שנבנה ללא היתר בניה כדין.

3. ביום 30.3.17 הוגשה בקשה מטעם המבקשים להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה המנהלי. בבקשה נטען כי חלה התקדמות ממשית בהליכי התכנון, המצדיקה מתן אורכה.

4. ביום 30.3.17 הורתי על המשיבה להעביר תגובתה וכן על עיכוב ביצוע הצווים עד החלטה אחרת.

5. ביום 6.4.17 הגיש ב"כ המשיבה את תגובתו לבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי. בתגובתו טען כי ההיתר אינו מצוי בהישג יד, כפי שטען המבקש וכי הדרך להכשרת הבניה ארוכה ביותר. עם זאת, הסכים ב"כ המשיבה, בהתחשב בחג הפסח והרמדאן הקרבים, כי הצו יידחה ב-4 חודשים, קרי, עד ליום 1.8.17.

    

6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובנספחים המצורפים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

7. תקנה 4 (ב) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות") קובעת: "החליט בית המשפט כי הבקשה אינה מצריכה דיון במעמד הצדדים, יכריע בבקשה בהחלטה מנומקת בכתב".

8. איני סבור שיש מקום לקיים דיון בבקשה. צו הריסה מנהלי, המוצא מכוח סעיף 238א לחוק, הינו אקט מנהלי, ולא אקט עונשי, ומשום כך עומדת למשיבה חזקת התקינות המנהלית, כלומר, חזקה כי פעולתה המנהלית נעשתה כדין. המבקש לסתור חזקה זו, עליו הנטל להוכיח את הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המנהלית (ר' רע"פ 2958/13 סבאח נ' מדינת ישראל).