בב"נ 7590-01-16 אלעמראני נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), קובעת כי בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

עיון בצו שצורף לבקשה מעלה כי הצו הודבק על גבי המבנה ביום 20.12.15.

לא פורט בבקשה ובתצהיר הנלווה הטעם לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה.

יתר על כן. בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) הנזכרת, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות, על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה.

המבקש טוען כי "הבניין הוקם בשטח היישוב "שבט אלעמראני" אשר ידוע למשיבה שהוא שבט אשר עבר מאדמותיו אל המקום נשוא צו ההריסה, תוך תיאום עם שלטונות מנהל מקרקעי ישראל" (ס' 4 לבקשה).

מלבד העובדה כי לא צורפה כל אסמכתא התומכת בתוכנה של הטענה, הרי אף אם הייתה מוצגת ראיה כאמור מאת הגורם האמון על ההיבט הקנייני, פשיטא כי אין בכך כדי להחליף את ההיבט התכנוני, מכוחו נדרש מי אשר חפץ לבנות מבנה, לקבל היתר כדין טרם הבנייה.

אף העובדה כי המבקש מחזיק במקרקעין אינה מסייעת ליצירת זכות מוכרת. זאת, מאחר שבהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם.

לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקש, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. בהקשר זה ראה דברים מפורשים שנקבעו על ידי כב' הנשיא י. אלון:

"המערער לא מניח אפילו קצה טענה בדבר זכות נטענת בדין או כדין שיש לו כביכול בקרקע ובמבנה נשוא הצו. בהינתן זאת, לא הניח המערער תשתית כלשהי בבקשתו לביהמ"ש קמא כי המדובר כלל באדם "...הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי...".... די היה בכך, עפ"י מבחני הפסיקה, לדחות על הסף בקשה שהייתה מוגשת על ידו לביטול הצו. מקל וחומר שיש בנתון זה כדי נימוק כבד משקל נוסף לדחיית בקשתו לביטול הארכת מועד ביצוע הצו - אשר מלכתחילה לא היה כלל בר זכות לבקש את ביטולו" (ס' 13 לפסק הדין בעפ"א 25706-11-14 (מחוזי ב"ש) אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל).

השווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי ב"ש) - פורסם במאגרים.