בב"נ 59896-03-15 טלאלקה נ' מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין

בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

עיון בצו שצורף לבקשה מלמד כי הצו הודבק ביום 11.3.15.

טענת המבקשת בסעיף 5ד' לתצהירה כי השיהוי בהגשת הבקשה נובע מהעדר אמצעים נאותים למימון ייצוג משפטי, אינה בגדר טעם מספק שיש בכוחו לגבור על הגיון חובת הגשת הבקשה בסד הזמנים הקצר שנקבע על ידי המחוקק. אם לא תאמר כן - נמצאת מסכל את הוראת המחוקק בכל פעם שבעל דין יטען כי חסרון כיס שימש יסוד להגשת הבקשה באיחור, ואף איחור ניכר במשתמע.

יתר על כן, ואף בזה העיקר. בהתאם להוראות התקנות, על המבקשת לפרט מהי זכותה המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.

במקרה דנא, נטען כי המבקשת מחזיקה בקרקע "מעל 50 שנה, דבר המוכיח כי ישנה זיקה בינה לבין הקרקע, אשר הגישו בדואים תביעת בעלות עליה ועניינם עדיין תלוי ועומד בפני פקיד ההסדר" (עמ' 2 לבקשה סעיף ג').

מעבר לעובדה שלא צורפה כל אסמכתא מתאימה מפקיד ההסדר, הרי אף אם הייתה מצורפת, לא היה בה כדי ליצור זכות מוכרת, שכן, בהתאם להלכה הפסוקה, תביעת בעלות אינה אלא טענה לזכויות במקרקעין, ובוודאי שאין בה כדי לגבש זכות מוכרת במקרקעין (ראה, למשל: ע"פ 4614/07 אבו סבילה נ' הוועדה המחוזית - פורסם במאגרים).

אף העובדה כי המבקשת מחזיקה במקרקעין שנים רבות, אינה מסייעת ליצירת זכות מוכרת. זאת, מאחר שבהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם.

על פי הוראות תקנה 6 לתקנות הנ"ל, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקשת, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.