בב"נ 55300-04-15

תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), קובעת כי בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

כעולה מהצו, הצו הודבק על גבי המבנה ביום 19.4.15. המבקש טוען כי נודע לו על הצו רק ביום 29.4.15, מאחר ש"חבר מהשכונה מצא את הנייר מודבק על הבניין והעביר לי". ואולם, אין בכוחה של טענה זו לגבור על הרציונל הגלום בהוראות החוק, שאם לא תאמר כן - נמצא כי יהא די בהעלאת טענה מעין האמור כדי לגבור על הכרח הגשת הבקשה בסד זמנים קצר, בהתחשב במאפייני צו ההריסה המנהלי.

בפרט נכון הדבר שעה שלפי הנטען מדובר במבנה אשר המבקש הינו בעליו, וכי המבנה הישן הצמוד נבנה לפני יותר מ-25 שנים (ס' 4 לתצהיר).

בהתאם להוראת תקנה 6 לתקנות, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

לגוף העניין. המבקש טוען כי לחלק הארי מן הבנייה נשוא הצו קיים היתר כדין זה מכבר (ס' 5-6 לתצהיר). ואולם, לא צורף העתק ההיתר, ומכל מקום, מתוך דברי המבקש משתמע בבירור כי חלק מן הבנייה בוצע ללא היתר כדין.

כמו כן, לא הוכח כי ביחס לתוספת הבנייה שלא כדין, ביצוע הצו איננו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, שכן, לא הובאו ראיות לתמוך בטענת המבקש כי "התחלתי בבניית הבית לפני כ-3 חודשים" (ס' 8 לתצהיר).

בנסיבות אלה, נוכח העילות המצומצמות והמוגדרות לביטול צו הריסה מנהלי, הקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, על פניו, המבקש איננו חוסה בהכרח תחת כנפי העילות להתערבות שיפוטית (ראה גם: עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה י-ם, נז(1) 196).

חרף כל האמור. ככל שאומנם גרעינם ושיעורם של הטענות בבקשה משקפות מציאות כהווייתה, וככל שאומנם יוכח כי משתקף אופק תכנוני נגלה לעין ביחס לבניה נשוא הצו, מצופה כי ב"כ המבקש יפנה לאלתר לב"כ המשיבה על מנת לבחון האפשרות לדחות מועד ביצוע צו ההריסה לפרק זמן קצוב לשם קידום הליכי התכנון, ובמידת הצורך תוך מתן ערבויות הולמות לשם הבטחת התחייבותו להריסת המבנה עד למועד הנדחה (אלא אם יתקבל היתר בניה בינתיים).

ב"כ המבקש יעדכן ביהמ"ש בנדון לא יאוחר מיום 5.5.15 בשעה 12:00, ולעת הזו - חרף הוראת תקנה 6 לתקנות, אני מוצא לעכב ביצוע הצו עד ליום 5.5.15 בשעה 12:00.