בב"נ 38348-01-16 תנופורט (1990) בע"מ נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז

בפניי בקשה שהוגשה ביום 19.1.16 לביטול צו הריסה מינהלי שניתן ביחס לעבודות בניה ללא היתר שביצעה המבקשת והתבטאו בעיקר בהקמת מיכל מים גדול אשר לדברי המבקשת מיועד לצורך התאמה לדרישות רשויות כיבוי אש בדגש על הצורך במתזים (ספרינקלרים). יצויין כי בפתח הדיון בבקשה זו במעמד הצדדים הצעתי להם הצעת פשרה, אך זו לא הביאם להסדר שייתר את הכרעתי.

לגופה של הבקשה, הרי שלא נטען בה כי העבודות היו בהיתר, אלא שהיא רצופת טענות בדבר פגמים לכאורה שנפלו בתהליך הוצאת הצו. לאחר שקראתי את תגובת המשיבה, ושמעתי את טיעוניהם המשלימים של ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, סברתי כי המשיבה ביצעה את כל הנדרש ממנה על פי הוראות חוק התכנון והבניה בתהליך הוצאת צו ההריסה המינהלי מבחינת זהות בעלי התפקידים הנדרשים להפעלת הסמכות, והמועדים הנדרשים להפעלת הסמכות. ב"כ המשיבה בכשרונה הרב היטיבה לפרוט אחד לאחד את הדברים בכתב התשובה המפורט שלה, ואין לי אלא להפנות לשם.

בכל זאת, חשוב להדגיש נקודה מסוימת בפן העובדתי, והיא המועד שבו הושלמו העבודות הרלבנטיות לאותו מיכל. יצוין כי ביום 28.10.15 נערך ביקור פיקוח שתועד בצילומים וממנו ברור שעוד התבצעו עבודות במקום. ניתן לראות פועל עם ארגזים של חומרי עבודה, ובעיקר כלי רכב הנדסי כבד נושא חלקי צינורות, כאשר בנוסף חלקי צינורות רבים אחרים מצויים במקום, ואף נראה במקום סולם. בביקור שהתבצע לאחר מכן ביום 7.12.15 רואים שאותם צינורות הבולטים בצבעם האדום, כבר מותקנים לאותו מיכל, ועל כן ברור לכל שבמועד זה העבודות כבר היו לאחר השלמה. יוצא איפוא שהעבודות הושלמו לכל המוקדם ביום 28.10.15, וגם תחת פרשנות מקלה זו הרי שהמשיבה עמדה בלוח הזמנים כמפורט היטב בטיעוניה בכתב.

במהלך הדיון טענה ב"כ המבקשת כי אותן עבודות שנצפו ביום 28.10.15 אינן עבודות הטעונות היתר בהיותן עבודות הקשורות בהקמת צנרת ושעון. בכל הכבוד, מוטב היה אילו טיעון זה לא היה נשמע, והערתי על כך לב"כ המבקשת בדיון. הרי ברור שהעבודות הללו נועדו לשרת את אותו מיכל, שהרי הדבר נלמד מהחיבור הסופי של הצינורות למיכל, ומדברי המבקשת עצמה לפיה דובר במיכל שנועד לצורך דרישת כיבוי אש למתזים. משמע, המיכל מצריך חיבור לצנרת. במצב זה, הרי ברור שהקמת אותה צנרת בצד אותו שעון הינה חלק מעבודות הקמת המיכל, ועל כן המיכל נחשב כמוגמר רק לאחר שהסתיימו הקמת הצנרת והשעון. משכך, נותרה בעינה המסקנה לפיה לכל המוקדם הסתיימו העבודות ביום 28.10.15 ומכאן החל מירוץ הזמנים הרלבנטי להליכי הוצאת הצו, ומכאן המסקנה שבדרישות הפורמליות של החוק לעניין זמנים אלה עמדה גם עמדה המבקשת.

בד בבד, יש לזכור שהמטרה של הליך הוצאת צו הריסה מינהלי הינו מתן מענה מיידי ויעיל לעבודות בניה ללא היתר חלף המתנה להוצאת צו הריסה בסיום משפט פלילי, דבר שמטבע הדברים עשוי להמשך חודשים, ולמרבה הצער לעתים אף שנים. בשורה של הוראות דין שיפורטו להלן, בא לידי ביטוי אפיון זה של ההליך, מה עוד שרבה הפסיקה שהגדירה אותו ככזה (ראו למשל פסק הדין שהגישה ב"כ המשיבה בדיון- ע"פ (י-ם) 30658/06 אהרונסיאן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים- בפסקה 10 על הפניותיה).

באשר להוראות הדין, ראשית יש להפנות להוראות אותן הזכירו הצדדים בטיעוניהם הנוגעים למגבלה של 60 יום מגמר עבודה, ואף 30 יום מאז אכלוס, טרם תחילת תהליך הוצאת הצו (סעיף 238 א' (2,3) לחוק התכנון והבניה). בנוסף יש להפנות להוראות דין אחרות שהוזכרו על ידי הצדדים והנוגעות בעיקר למועד ביצוע הצו מאז הגשת התצהיר שמביא להוצאתו, דהיינו 30 ימים (סעיף 238 א (ט) לחוק התכנון והבניה).

נוסף על כך יש לזכור שכאשר מוגשת בקשה לביטול צו הריסה מינהלי, הרי שיש מקום לקבוע אותה לדיון בפני בית המשפט תוך 7 ימים מזמן שהוגשה (סעיף 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), התש"ע-2010). מלכתחילה הגשת הבקשה נדרשת בתוך 3 ימים מיום שלמבקש נודע על הצו (סעיף 2 (א) (2) לתקנות האמורות).

עוד יש להזכיר את העובדה שסמכות בית המשפט להורות, על פי טיעוני צד אחד, על עיכוב ביצוע של צו ההריסה המינהלי טרם החלטה לגופה של הבקשה לביטול הצו, מוגבלת ב-15 ימים (סעיף 238 א (ז)(1) לחוק התכנון והבניה).

הנה כי כן, הוראות הדין מתוות סד זמנים קצר מאז השלמת עבודות הבניה, דרך הליך הוצאת צו ההריסה המנהלי, ועד קיום ביקורת בית המשפט לגביו, ככל שביקורת זו נדרשת. הכל בכדי להביא לכך שעבודות בניה אלה לא יהיו בבחינת עובדה מוגמרת. באופן משלים, בית המשפט רשאי לבטל צו הריסה מנהלי אם הוכח לו שביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת (סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה).