בב"נ 36516-10-14 אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין

בפתח הדברים יצוין כי לא מחוור מדוע נפתחה בקשה זו במסגרת תיק חדש, ולא במסגרת תיק בב"נ 32876-10-14.

לגופו של עניין, כפי שציינתי בהחלטתי מיום האתמול במסגרת בב"נ 32876-10-14, אין בעצם מגורי המבקש במקום, אף אם במשך שנים רבות, כדי לבסס זכות להתנגד לצו ההריסה.

זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם.

לא ברור כיצד רצונו של המבקש לקבל מסמכים כלשהם מעמותת עדאללה, עשוי להקרין על הוכחת זכותו האישית של המבקש במקרקעין (להבדיל מזכות כללית של אחרים המתגוררים בסמוך, או מזכות קולקטיבית אחרת, אליה מכוון ב"כ המבקש), שכן, ייזכר כי על המבקש להצביע על זכות קניינית מוכרת.

מכל מקום, על המבקש לפעול בדרך המקובלת בדין לקבלת המסמכים, שטיבם והיקפם לא ברור.

ייזכר עוד כי ממילא קבעתי בהחלטתי כי מלבד העדר הוכחת זכות במקרקעין, לא הוכיח המבקש קיומה של איזה מבין העילות המצומצמות הקבועות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אשר מכוחן רשאי ביהמ"ש לעכב או לבטל צו הריסה מנהלי.

המבקש מודה כי בנה את המבנה שלא כדין, ובה בעת, לא הצביע על כל ראיה כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת.

בכך עוד טרם נתתי דעתי לכך שהנימוק לאי הגשת הבקשה במועד, כפי המפורט בסעיף 11 לבקשה, אינו מספק, שכן, ניתן היה להגיש הבקשה מבעוד מועד.

באשר לחפצו של המבקש כי ביהמ"ש ינהג עימו "לפנים משורת הדין" (ס' 12 לבקשה), ייזכר כי בימ"ש זה אמון על הוראות הדין, ואילו עשיית צדק בהעדר זכות קנויה, מסורה לבעל הדין חברו.