בב"נ 34786-09-14 אבו מדעים נ' ועדה מקומית לתכנון רהט ואח'

בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות") על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.

המבקש טוען כי זכותו במקרקעין הינה מכוח היותו "חוכר" (סעיף ג' לבקשה). ואולם, מעבר לאמירה אמורפית זו, המבקש לא צירף כל אסמכתא מתאימה שיהא בכוחה לאושש טענתו בנדון, לרבות כי למחכיר קיימת זכות מוכרת במקרקעין.

ככל שהמבקש נסמך על העובדה כי הוא מתגורר במקום, כי אז בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם.

לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקש, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.

בנוסף. תקנה 2(א)(1) לתקנות, קובעת כי בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

עיון בצו שצורף לבקשה מלמד כי הצו הודבק ביום 7.9.14.

המבקש טוען כי שמע מאחיו על דבר קיום הצו. ואולם, בכך אין די כדי להתגבר על השיהוי בהגשת הבקשה, שאם לא תאמר כן - נמצא כי כל אדם יוכל לטעון בדיעבד כי לא היה ער לקיומו של הצו, מאחר שלא חזה בו במועד בו הודבק, ובכך תסוכל התכלית הגלומה בתקנות.

על פי הוראות תקנה 6 לתקנות הנ"ל, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

מעבר לכל אלה. המבקש לא טען כלל, וממילא לא הוכיח, כי הבנייה בוצעה כדין או כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת (ראה סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965).