זוהר נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון

1.המבקש הגיש בקשה לביטולו של צו הריסה מנהלי. על פי המתואר בבקשה נודע לו ביום 10.5.18 דבר קיומו של הצו.

על פי המתואר בצו ההריסה המנהלי אשר צורף לבקשה, המדובר במבנה העשוי קורות גבס עץ וגג פנלים מבודדים בשטח של כ 70 מ"ר בגוש X חלקה Y בשטח מקומי מחוזי ג'ת.

2.המבקש טוען כי פנה למשיבה ביום 10/5/18 לצורך קבלת כל החומר שעמד בבסיס הוצאת הצו ומפרט נימוקי בקשתו כדלהלן:

"לאור כך מבקש החתום מטה לטעון טענות כנגד הצו לאחר קבלת המסמכים –

לצו ההריסה לא צורף כל מסמך התומך בהוצאת הצו כך שהדבר מנוע אפשרות התגוננות סבירה בפני הצו. בנוסף למבקש טענת אכיפה סלקטיבית ואכיפה בררנית של המשיבה".

3.המבקש מצרף לבקשה תצהיר המאשר כי כל הפרטים הכלולים בבקשה הם נכונים. המבקש מודע לצורך לפרט זכותו במקרקעין לצורך הגשת הבקשה מציין בסעיף 3 לבקשה כי "המבקש הינו בעל הזכות הקניינית בנוגע למבנה נשוא צו ההריסה".

אין די בתיאור זה על מנת להגיש את הבקשה. על המבקש לכול בבקשתו תיאור מדויק של זכותו במקרקעין ההופכת אותו לבעל עניין בהגשת הבקשה.

4.סעיף 228 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965,לאחר תיקון 113 קובע כדלהלן-

228.(א)הרואה את עצמו נפגע מצו מינהלי רשאי להגיש בקשה לביטול הצו לבית המשפט המוסמך כאמור בסעיף קטן (ב) בתוך 15 ימים מיום המצאת הצו לפי סעיף 226.

לכאורה, אין כל דרישה לפרוט הזכות במקרקעין ויכול להגיש הבקשה כל מי שרואה את עצמו נפגע. יחד עם זאת הפסיקה פרשה דרישה זו באופן מחמיר יותר, ודרשה פרוט הזכות במקרקעין המקנה למבקש את המעמד להגיש בקשה מסוג זה.

5.טרם תיקונו של חוק התכנון והבניה בתיקון 113, הסעיף שדן בהגשת בקשה לביטול צו הריסה מנהלי היה סעיף 238א(ז) לחוק אשר נוסחו היה כדלהלן-

"238א(ז)(1) הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי רשאי לבקשה מבית המשפט את ביטולו..."

כלומר, הגשת זהותו של מי אשר רשאי להגיש את הבקשה לביטולו של הצו לא השתנתה ע0ם תיקונו של החוק. לפיכך הפסיקה אשר פרשה את זהותו של אותו אדם הרשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שכזו עדין תקפה גם לאחר תיקונו של החוק.