בב"נ 24812-11-16 בשיר נ' ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל

המבקש הגיש בקשה לדחיית ביצוע צו ההריסה המנהלי אשר ניתן ביום 2.11.2016 מהנימוק כי התעוררה אפשרות להכשרת הבניה תוך שנה.

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:

המבקש הוא הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 42 גוש 19600 מאדמות כאבול (להלן – "החלקה").

זמן מה טרם הוצאת הצו החל המבקש בביצוע עבודות בניה בחלקה לבניית בית מגורים עבורו. מאחר שהעבודות בוצעו ללא היתר כדין הוציאה המשיבה צו הריסה מנהלי ביום 2.11.2016 (להלן – "הצו"), אשר נמסר למבקש על ידי הדבקתו במקום בו מתבצעות העבודות ביום 3.11.2016.

ימים ספורים לאחר קבלת הצו הגיש המבקש בקשה לביטולו בשל פגמים שונים שדבקו בו לטענתו, אך לאחר דיון ושמיעת עדים, הוריתי ביום 9.4.2017 על דחיית הבקשה לביטול הצו.

המבקש מיאן להשלים עם ההחלטה והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 12.6.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור והותיר החלטתי על כנה תוך חיוב המבקש בתשלום הוצאות.

ביום 6.7.2017 הגיש המבקש בקשה חדשה, היא הבקשה מושא הדיון כעת, לדחיית ביצוע הצו לעוד שנה. לטענתו, לאחר הליך של משא ומתן סוכם עם המשיבה וראשי הרשויות המקומיות טמרה וכאבול שהם חברי ועדה אצל המשיבה, כי המשיבה תחל בהכנת תוכנית מתאר אשר תכלול את המקרקעין והמבנה של המבקש באופן שיאפשר לו להכשיר את הבניה.

המבקש הוסיף, כי הכנת תוכנית ביוזמת המשיבה מקצרת באופן משמעותי את הזמן הנדרש לאישורה, ואילו התחייבות הרשויות המקומיות הרלוונטיות לשאת בעלויות הכנת התוכנית, סוללת את הדרך בפני הכנתה ואישורה תוך שנה מהיום.

בתגובה שהוגשה מטעם המשיבה נטען כי אין ממש בטענות המבקש, שכן לא זו בלבד שאין סיכוי להכשרת הבניה בעתיד הקרוב, אלא שלא קיים אופק תכנוני שכן לא הוכנה וממילא לא הוגשה תוכנית כלשהי אשר עשויה להכשיר את הבניה בעתיד.

המשיבה העלתה טענות סף נוספות, ועיקרן כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכי המבקש בא לבית המשפט בידיים לא נקיות משום שהמשיך בבניה והשלים אותה אף שקיבל לידיו את הצו, ולכן אין מקום שיקבל סעד מן היושר.