בב"נ 2417-02-15 חמאמדה נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

בהתאם להוראת תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"),בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

עיון בצו שצורף לבקשה מלמד כי הצו הודבק ביום 27.1.15.

לא פורט בבקשה ובתצהיר הטעם לשיהוי בהגשת הבקשה.

בנוסף, ובכך העיקר. בהתאם לתקנה 2(א)(1) לתקנות, על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, כמצוות נוסח התוספת הראשונה לתקנות.

המבקש, ברוב הגינותו, אינו טוען לזכות מוכרת במקרקעין, ותחת זאת חפץ בעיכוב ביצוע הצו בשל העובדה "כי קיימים מגעים וקיים סיכוי להגעה להסדרת עניין ההתיישבות של כל השבט באזור מגוריהם" (ס' 3 לבקשה).

ואולם, בכל ההערכה, בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה, אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או משימושו בהם. על המבקש להצביע על זכות מוכרת, וזאת לא ראיתי.

העובדה כי המבקש מצוי במגעים, שטיבם כלל לא הוברר, אינה מייצרת מסד לקיומה של זכות מוכרת במקרקעין.

לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקש, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. ראה והשווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי באר שבע) - פורסם במאגרים.

על פי הוראות תקנה 6 לתקנות הנ"ל, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.