באסמה אבו סינה נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

התובעת, גב' באסמה אבו סנינה, הגישה תביעה זו ביום 1.7.09 נגד הודעת הנתבע מיום 26.10.04, לפיה נוצר לה חוב בסך 207,132 ₪ בגין קבלת קצבאות ילדים שלא הגיעו לה על פי חוק הביטוח הלאומי.

הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. הבקשה נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 17.11.10.

בעקבות ההחלטה מיום 17.11.10, נשמע ההליך לגופו. השאלה שנקבעה כפלוגתא בהליך היתה שאלת תושבות התובעת ובעלה מיום 1.12.89 עד לחודש 10/04 וכפועל יוצא מזה – זכאותם לקצבת ילדים באותן שנים (הודעת ב"כ הצדדים בדיון המוקדם מיום 22.12.10).

רקע עובדתי

התובעת נולדה בשנת 1969 וגדלה בבית הוריה בסילואן. ביום 6.9.85 נישאה התובעת למר עדנאן אבו סנינה, שאף הוריו תושבי סילואן.

לתובעת ולבעלה שבעה ילדים. ילדיה הראשונים של התובעת נולדו ב-8/87 וב-9/89, והחל מינואר 1990 החלו התובעת ובעלה לקבל קצבת ילדים בגין ילדיהם המשותפים.

ביום 27.7.99, שלח הנתבע לבעלה של התובעת מכתב בו הודיע הנתבע על ביטול תושבותו של בעלה של התובעת, רטרואקטיבית מיום 1.1.89. למכתב זה לא נלוותה כל הודעה על יצירת חוב בגין קבלת קצבאות שלא כדין.

כפי שיפורט להלן, התובעת אינה חולקת על כך שבמועד שליחת מכתב הנתבע מיום 27.7.99, היא התגוררה בענתא, מחוץ לתחום מדינת ישראל, בנכס של בעלה, ואולם לטענת התובעת היא עברה להתגורר בנכס זה בסוף שנת 1993. לטענת הנתבע, התובעת העתיקה את מקום מגוריה לענתא לכל המאוחר ב-1.1.89.

בחודש 10/99 הודיע בעלה של התובעת לנתבע כי משפחתו גרה בסילואן ב"עין לוזה" ובעקבות חקירה שקיים הנתבע (נ/2) חודש ביטוחם של בני המשפחה, החל מיום 1.12.99.

ביום 24.10.04 הודיע הנתבע לבעלה של התובעת כי על פי המידע שבידו אין הוא מתגורר בישראל ועל כן נשללת תושבותו מיום 1.12.99 ואילך.

ביום 26.10.04 שלח הנתבע לתובעת את ההודעה בדבר חוב בסך 207,132 ₪, נגדה הוגשה תביעה זו. בהודעה לא פירט הנתבע את התקופה בה קיבלה התובעת גמלאות שלא כדין, בגינה נוצר החוב. לטענת הנתבע בתיקון לכתב ההגנה, חישוב החוב נעשה לגבי התקופה מ-1/89 עד 10/04. יצויין כי טענת הנתבע מיטיבה עם התובעת ביחס לאפשרות שהעלה ב"כ התובעת בסיכומיו, כי החוב מתייחס אך לתקופה מ-12/99 עד 10/04, ועל כן אנו מאמצים את טענת הנתבע כי החוב נוצר בגין גמלאות ששולמו שלא כדין מ-1/89 עד 10/04.

בעקבות ההודעות מיום 24.10.04 ו-26.10.04, הסדירו התובעים את עניין תושבותם והמחלוקת בתיק אינה נוגעת לתקופה שלאחר חודש 10/04.

השאלה הטעונה הכרעה בהליך, אם כן, היא האם כדין יצר הנתבע לתובעת חוב בסך 207,132 ₪, עליו הודיע הנתבע לתובעת ביום 26.10.04. שאלה זו כרוכה בשאלת תושבות התובעת בתקופה שבמחלוקת – דהיינו – מיום 1.12.89 עד 10/04.

גרסת התובעת

גרסת התובעת היא כי בשלהי שנת 1993 היא עברה עם משפחתה להתגורר בענתא, מחוץ לתחום, בדירה של בעלה. הדירה נמצאת במבנה בן שתי קומות בו בכל קומה שתי דירות. התובעת העידה כי אחיה של בעלה רכשו את עוד לפני שנישאה לתובע, לצורכי מגוריהם, והם סייעו בבניית שלד דירת התובע. באותה עת בעלה של התובעת היה אסיר. לאחר שהשתחרר, הוא סבל מבעיות נפשיות ולא היו לו אמצעים כספיים להשלמת השיפוץ של דירתו והכנתה למגורים. לפיכך המשיכו התובעת ובעלה לגור אצל הורי בעלה בסילואן מעת נישואיהם בשנת 1985 עד סוף שנת 1993.

דירת חמיה וחמותה הינה בת שלושת החדרים. הדירה שימשה למגורי חמה וחמותה (איתם ישן גם בנו של בעלה מנישואיו הקודמים), כמו גם למגוריה של התובעת ובעלה וכן למגורי גיסה אמין (תחילה כרווק ולאחר מכן עם אשתו), כאשר כל "בית אב" כזה משתמש בחדר אחד משלושת חדרי הדירה. לטענתה, בשלב מסויים עברו ילדיה הגדולים לישון עם סבם וסבתם.

ממשיכה התובעת וטוענת כי בשנת 1999, עת גרה בענתא, התברר לה ולבעלה שהנתבע שלל את ביטוח הבריאות שלהם. בחודש 10/99 הודיע בעלה של התובעת לנתבע על מעבר של המשפחה לסילואן ב"עין אל לוזה" והמשפחה עברה לגור בדירה שכורה בשכונה זו ביום 31.11.99, וזאת עד לתחילת שנת 2001, אז חזרה המשפחה לנכסה בענתא עד לאמצע שנת 2003. בחודשים 6-7/03 שכרה המשפחה דירה בבית חנינה, בתוך התחום, אך בשל "בעיות" עם בעל הבית הם חזרו לנכסם בענתא מחודש 8/03 עד ל-10/04.

התובעת טוענת כי בכל התקופות בהן הודתה כי משפחתה עברה לגור בנכס בעלה בענתא, למעשה קיימה המשפחה שני מרכזי חיים, בסילואן ובענתא. לטענתה, המשפחה חילקה את זמנה בין שני הנכסים ושהתה פרקי זמן ארוכים אצל חמיה וחמותה של התובעת, גם לאחר המעבר לענתא.

נטל ההוכחה