באוטיסטה נ' משרד הפנים

פסק דין

1.בפני בקשה לצו ביניים למניעת הרחקת העותרת/המבקשת מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

בעתירה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה לדחות את הבקשה לקבלת מקלט בישראל. טענתה העיקרית של העותרת הינה כי החלטת המשיבה הדוחה את בקשתה של העותרת למקלט בישראל הינה בלתי סבירה נוכח סכנת החיים הנשקפת לעותרת במולדתה.

2.כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיב לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 28542-04-11 VICTOR נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 9.6.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, יש לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה). במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב)במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן.

(ג)במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה. יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחנה לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד)כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3.כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.בענייננו, העותרת הינה אזרחית הפיליפינים, שנכנסה לישראל ביום 12.1.00 באשרת עבודה מסוג ב/1 בתחום הסיעוד.

עם פטירתה של מעסיקתה האחרונה של העותרת ביום 5.5.09, שוהה העותרת שלא כדין בישראל.

במהלך שהותה בישראל יצאה העותרת שלוש פעמים לחופשה במולדתה, בשנת 2003, 2006 ו-2007.ביום 22.11.09 פנתה העותרת בבקשה למקלט מדיני בישראל, והונפקה לה אשרת שהייה זמנית בישראל על-פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952, שהוארכה מעת לעת.

5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתה של העותרת, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותרת לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתה של העותרת להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותרת בדבר סכנת חיים בארץ מוצאה:

ראשית, העותרת שוהה בישראל למעלה מ-11 שנים, ורק לאחר תקופה ארוכה זו ולאחר שנפטרה מעסיקתה האחרונה בישראל והעותרת מיצתה את זכותה לעבוד בישראל, "נזכרה" העותרת לפנות בבקשה למקלט מדיני, וזאת לאחר כחצי שנה שהעותרת שוהה למעשה שלא כדין בישראל.

שנית, לא ניתן להתעלם מכך כי ישנן לכאורה סתירות בין האמור בעתירה ובבקשה לצו ביניים לבין דבריה של העותרת בראיון.

כך, בעתירתה טוענת העותרת כי היא נאנסה על-ידי גבר ישראלי עימו חיה ושעזב אותה לאחר שנכנסה להריון, ואילו בראיון שנערך לעותרת, העותרת מציינת כי היא חוששת לחזור למולדתה לאחר שנאנסה על-ידי גבר מקומי בשנת 1996, ואין כל אזכור לאותו גבר ישראלי שאנס אותה לטענתה.

זאת ועוד, בין אם תתקבל גירסתה של העותרת כפי שהובאה בראיון ובין אם תתקבל גירסתה של העותרת כפי שהובאה בעתירתה, הרי שאני סבור כי דין טענותיה בדבר סכנת חיים להידחות, שכן בעתירתה העותרת אינה טוענת לאיומים על חייה מצד בני משפחתה וסכנת החיים לה היא טוענת מקורה בחששה מפני הקושי לפרנס את ילדיה בפיליפינים. כך גם, בראיון העותרת אינה טוענת לסכנת חיים מפני מי שאנס אותה בעבר אלא היא טוענת כי היא חוששת שהטראומה ממנה סבלה לאחר האונס תחזור עם חזרתה למולדתה, כאשר העותרת גם מציינת שאין מניעה עקרונית שהיא תעבור לעיר או כפר אחר במולדתה.

שלישית, העותרת חזרה לפיליפינים לחופשה, דבר המלמד כי "סכנת החיים" הנטענת אינה ממשית, שאם לא כן, העותרת לא היתה חוזרת למולדתה לחופשה.